חלק מהמבנים המוצגים הם התכה צורנית של כנסייה, מסגד ובית כנסת, בעוד מבנים אחרים הם נוף אורבני תעשייתי וקודר. עבודתו של אדוני נשענת על הייצוגים הפורמליים של המבנים יותר מאשר על זהותם הפרטנית. המבנים הסכמטיים דומים לְמודלים, והם מצטיירים כנוף חידתי אפל, שהילה זוהרת מבצבצת בעדו. תחושת הייראה שמעוררים המוצגים מקורה לא רק בהדהוד הסמלי של התבנית האדריכלית שלהם אלא גם בעצם הצגתם כצלליות נוגהות באור אחורי. היעדר פרטים מקנה למבנים תכונה שפרויד כינה בשם "המאוים" (uncanny), ומעצים את תחושת הבלהה.

"תיאטרון הצלליות" של ניר אדוני נושא שובל ארוך של מסורת אסתטית, שראשיתה בתיאטרון בובות-צלליות, עבור בקולנוע האקספרסיוניסטי וכלה בפילם נואר. עבודתו מתמקדת בעימותים שאי-אפשר להתירם, ומרחפת עליה תחושה של אסון המתרגש ובא.

פחות קריאה...