בתערוכה שלפניכם מוצגים ארבעה תצלומים פנורמיים גדולי ממדים המוצמדים לקוליסות עץ הממוקמות בחלל התצוגה. קונסטרוקציית העץ שתצלומי הסדרה מוצמדים אליה הופכת את חלל התצוגה המוזיאלי למעין בימת תיאטרון ואת התצלומים שבה – לתפאורה. האולם הגדול במוזיאון הרצליה, שבו הם מוצבים, מאפשר הפעלה ייחודית של זוויות מבט מרובות, בהן התבוננות במיצב גם מלמעלה.
ההצבה של התצלומים הפנורמיים על גבי קוליסות פועלת כמיצב תלת־ממדי, שמכונן מחדש את תחושת המרחב הבנוי ואת קנה המידה של האדם ביחס אליו. כך, אנו מוצאים את עצמנו משוטטים לאורכו של התצלום כמו ברחבי הבניין הממשי של מכון KW המונצח בו, ומרימים את הראש אל גובה הבניין כנמשל ליחסי אשליה ומציאות, המתחדדים לנוכח הריאליזם המתעתע של המצלמה.
במהלך הזמן התגבר עיסוקה של אזולאי במבט הרפלקסיבי על מעשה היצירה עצמו, על רכיביו ועל ההיסטוריה שלו. בתערוכה הנוכחית מתועדים חלליו הפנימיים והחיצוניים של בניין מכוןKW לאמנות עכשווית בברלין, ופועלים למעשה כאנלוגיות קליידוסקופיות למושגי היוצר והיצירה.
מכון KW לאמנות עכשווית בברלין ממוקם במבנה עתיק המיועד לשימור. מיד עם הגיעה אליו, נמשכה אזולאי לסדק גדול שנפער בקירותיו בעקבות בנייה חדשה ושנויה במחלוקת בבניין הצמוד לו. אזולאי באה למכון לאמנות הברלינאי בזמנים של שינוי מרחיק לכת, שהתרחש בעקבות כניסתה לעבודה של אוצרת ראשית חדשה. האוצרת ביקשה לחשוף את המבנה המקורי של חללי התצוגה כמו גם את תוספות הבנייה המאוחרות. היא שיתפה פעולה עם האמן נדקו סולקוב (Solakov) בפרויקט 'סימון' (2013) – במהלכו סיירו השניים בבניין המכון והאמן כתב על הקירות את הערותיה וצייר רישומים בטוש שחור, ככתובות גרפיטי המבטאות סוג של התרסת נעורים נגד כיסוי העבר והצפנתו. כתובות אלה כלולות בדימוייה של אזולאי ותורמות להצגת המוזיאון כשיקוף ממצה של תהליכי השינוי החברתיים והכלכליים שהתרחשו בעיר. כך הופך ביצירתה של אזולאי המכון לאמנות, על חלליו הפנימיים והחיצוניים, למרחב סימבולי מורכב, שלא רק משקף את הדינמיקה האורבנית של ברלין כעיר מתחדשת, אלא גם מבטא את מאבק הכוחות הפועל בתוכה בין העבר, ההווה והעתיד.
על הקיר האחורי של אולם התצוגה במוזיאון הרצליה תלויה מעין מפת אינדקס הנושאת את הכותרת "מפרט מידת הוודאות". היא כוללת 85 תצלומים ממוסגרים המתעדים חפצים שונים ואלמנטים ארכיטקטוניים – בהם נזהה כתובת זיכרון מחוקה משיש, מעמד לתווים, ראש ג'ירפה מפוחלצת, מתג חשמלי, פסל שיש, גולגולת, חלון, בקבוקון זכוכית ועוד. מבט נוסף מגלה גם דמויות חלילן מסתורי וכנרית השקועים בנגינתם, המשולבים לצד החפצים בתצלומים הפנורמיים הגדולים, שנראים כמעשה מרכבה מונטאז'י ומתמשך.
את האובייקטים צילמה אזולאי בעדשת מקרו משוכללת, בקנה מידה 1:1. איכות הצילום נובעת מהקפדתה על לכידת האיכויות הפלסטיות של האובייקטים המונצחים. כל למשל נשכר מנוף מיוחד לצורך תצלום הסדק הגדול שנפער בבניין המוזיאון. וכתוצאה, חלק מהאובייקטים נראים בתצלום הסופי כצילום ישיר, וחלקם – כמעשה מרכבה של כמה וכמה תצלומים. האובייקטים שהונצחו על ידי אזולאי במצלמתה הדיגיטלית יוצרים יחד מעין אוסף מדומיין, שמחדד את הפער בין החפץ ממשי וייצוגו – אולי כאנלוגיה לחפץ כנושא עדות. יחד עם זאת, אזולאי אינה מטפלת בחפץ עצמו, אלא בתיעודו, המבטא את מגעה הבלתי ישיר בעבר תוך שהיא עומדת על אופיים העקיף של אופני מסירתו היום.
בפרויקט הנוכחי משתמשת אזולאי באמצעי הבעה אמנותיים חדשים לעבודתה – טקסט וקול. היא יצאה למסע של מחקר ובילוש – שחלקו ממשי וחלקו פיקטיבי – בעקבות החפצים והאלמנטים האדריכליים. בעזרת תחקירנית, ערכה אנליזה של הממצאים בעקבות מידע שעלה משיחות עם מומחים, חיפוש בארכיונים, פנייה למוסדות ולרשויות, ראיונות עם אנשים שחיים בקרבת החפצים ואיסוף נתונים בספריות. ברוב המקרים, נחשפו תולדותיהם ומקורותיהם של החפצים והאלמנטים המצולמים. בסגנון דיווחי וענייני, אזולאי מעלה את סיכומי החקירות על הכתב. אך על אף ההיצמדות הכללית לעובדות, מפעם לפעם מתגנבת לטקסטים נימה אישית ואפילו בדיונית. לרגעים נמצא בהם הבעת חרטה על מעשיה. לעתים מתארת האמנית בפרוטרוט סיפור שלא היה. את הטקסטים הקליטה אזולאי בשלוש שפות (עברית, אנגלית וגרמנית), וניתן להאזין להם במדריך קולי המחולק בתערוכה המוזיאלית. מהלך אמנותי זה מערער במידה רבה על ודאיותו של המחקר ההיסטורי ועל האובייקטיביות של הארכיון. הוא משקף את הקושי בהשגת המידע, ובעיקר – חושף את המנגנון הבירוקרטי הגרמני, המתאפיין בנוקשות ובריחוק פורמלי. באמצעות ההתחקות אחר המכניזם שמנחה אותו, אזולאי מתוודעת אל העבר. בתערוכתה הנוכחית נטמעו והשתכללו מהלכים רעיוניים וצורניים שנכחו בדרכים שנות בתצלומיה עוד קודם לה. עבודתה של אזולאי מציגה שכבות עומק עיוניות, רגשיות, חזותיות והיסטוריות, חוזרת אל העבר ומשרטטת אותו לנוכח תמונת ההווה.
נוסח מקוצר של מאמר מתוך הספר Ilit Azoulay, Finally without End, Sternberg Press, Berlin, 2014

פחות קריאה...