בעבודת הווידיאו יוצרת עמיר מצבים אינטימיים, סיטואציות נואשות של ניסיון לפרידה בלתי אפשרית, שבהן מבוטא הטקסט פעמים באירוניה ובפאתוס, ופעמים – בלאקוניות קפואה. זהו וידוי אינטימי טרגי מאוד שעל המאזין להזדהות עמו, אך מה אם המאזין שלך הוא אתה עצמך? עמיר יוצרת פרידה חד-צדדית, דיאלוג שהוא מונולוג. היא משוחחת עם אחר שאינו קיים בתוך השיח, ובד בבד הוא העצמי. כל אחת מן הדמויות מנסה, נואשות וללא תוחלת, לשמר את 'הגבולות הבטוחים', את הזכויות הבסיסיות, את צלם האנוש. מושגים כמו 'התגוננות', 'התבצרות' ו'מלחמה על הבית' משקפים כאן הן 'מצב לאומי' כללי והן 'מצב קיומי' פרטי. המשא ומתן המתיש של מערכת היחסים והפרידה ספוג בדיבור 'הלאומי' שכולו הפרדה: 'הם שם ואנחנו כאן', 'נסיגה', 'התנתקות'. עבודת הווידיאו של עמיר, נסיגה מחפירה תחת לחץ, מצליבה פרידה פרטית עם פרידה לאומית. היא מציגה מצב עניינים שבו לא רק האישי הוא פוליטי, אלא גם הפוליטי הוא אישי.

פחות קריאה...