אירועים אלו, המדמים תופעות טבע, מופעלים בין כותלי המוזיאון באמצעות מכונות מפוסלות. המכונה והטבע פועלים על פי אותם עקרונות פיזיקליים ומכניים, אולם תגובת השרשרת בעבודה משתנה ומשתבשת ובכך חושפת את השרירותיות המכנית לעומת הסדר הקיים בטבע. היא אינה מיתרגמת לכדי התרחשות קונקרטית ונותרת כאופציה בלבד. אולי לאסון הממשמש ובא.

החומרים שמהם עשויה העבודה – חפצים יום־יומיים, חלקי מכונות, מנועים, רצועות, חוטי ברזל ומוטות מתכתיים – הופכים להיות רכיביה של מערכת עצמאית המהווה מעין רישום בחלל או מודל מכני של תופעות הטבע. העבודה מתרחשת ברובה בחלל שמעל ראשו של הצופה, ומבקשת ממנו להפנות את מבטו כלפי מעלה. המבט למעלה הוא מבט אל הבלתי מושג, אל החלום, אל השאיפות, אל עולם אחר מופלא המנותק מכוח המשיכה המוכר המעגן אותנו אל הקרקע. העבודה ממשיכה את מורשת הפיסול הקינטי של דושאן, קאלדר וטינגלי, ומתייחסת גם לעבודה של צמד האמנים בני זמננו פטר פישלי ודיויד וייס The Way Things Go.

העבודה הופקה בסיוע גיל לביא.

פחות קריאה...