כל אחד מהשברים מגלם רגע שקפא בזמן. שברי הקיר שביצירה זו, שעוצבו לצורות מלבניות שטוחות המדמות ציורים מופשטים, נלקחו ממחיצות של תערוכה קודמת. הם לוכדים רגע מסוים בתולדות המוזיאון ומַבנים את הארכיאולוגיה של החלל המוזיאלי. שברים אלה, שבמקורם יצרו חללים אדריכליים נפחיים, תלת-ממדיים, עברו תמורה וכעת הם מבנים שטוחים, דו-ממדיים. ה"ציורים" של רסגאדו מובילים את המבט אל העָבר, אל מהותם המקורית כקירות מבנה, ובאותה עת הם חושפים החלטות אוצרוּתיות ואסטרטגיות לעיצוב תערוכות, כגון בחירת הצבעים הספציפיים, הבחירה בטקסט קיר עשוי ויניל או צילום ובגופן מיוחד לכתוביות. במודע או שלא במודע, החלטות אלה מציגות את המוזיאון כחלל קבוע, אל-זמני ומנותק מהספרה היומיומית.

הקומפוזיציות הטאוטולוגיות וההומוריסטיות של רסגאדו חושפות את פניה של האשליה הזו, ומגלות שהמוזיאון הוא חלל דינמי ארעי ומוּעד לשינויים תמידיים.

בתמיכת מר פדריקו סלאס לוטפה, שגריר מקסיקו בישראל

ומשרד החוץ של מקסיקו

פחות קריאה...