Deep Skin, טכניקה מעורבת, 2005-2006

בעבודה Deep Skin נדחס חלל של מבנה תלת-ממדי אל פני שטח כפולי פנים, היוצרים מערך מרחבי וטקטילי, שבקפליו נותרו עקבות של זמן וזיכרון ושל סיפורי נטישה, הרס ועזובה. ניתן לתאר את אותו משך מרחבי, המסומן בקווי התבליט, ככוריאוגרפיה של משחק מרחבי-היסטורי, שבו כל מה שהיה חיוני בנתוני הזמן המקוריים, החליף את מקומו אל המרחב החדש ונצרב לתוכו. פרישת החלל התלת-ממדי מעוותת את החלל המקורי, משבשת אותו וחושפת את "עצביו" הרגשיים והאסוציאטיביים. הטקטילי תופס את מקומו של האופטי, וכוחות הכבידה ממירים את נוכחות החלל הנחשף כדחוס וכבלתי חדיר. החלל הפנימי והחיצוני של העבודה מתקיימים בו זמנית, בכפילות פני השטח הזרים זה לזה, ועם זאת מותכים זה אל זה לבלי הפרד, כאילו נשאב האוויר מסביב לגוף חי ודחק את תכולתו, כך שהביתי והמוכר מתחלפים בזר ובמאיים.