הקופסה השחורה היא התקן קטן המצוי בכלי טיס, ומתעד את הפעילות המתרחשת בתא הטייס במהלך הטיסה כולה. התקן זה נתפס כמתעד את הרגע המכריע המוביל לאסון. ככזה, הוא מטפורה הולמת לעינה של מצלמת הווידיאו בתרבות בת-זמננו. בין שהיא נתונה בידי צלם חובב או בידי אמן, בידי לקטן חדשות או קולנוען – מצלמת הווידיאו מתעדת כל פרט מבלי להתחשב במעמדו, ומניבה מבול של תמונות נעות.
מעמדו של הוידיאו כמדיום אמנותי עכשווי קשור במאפיינים אלה. מצלמת הווידיאו הנפוצה הפכה את אופי הדימויים שאנו צורכים באמצעות הטלוויזיה לדמוקרטי יותר. הריבוי והדמוקרטיזציה המאפיינים את ייצור הדימויים בווידיאו הם שהפכו את המדיום הזה למקום התרחשות וחקירה, ביקורת על סטריאוטיפים ועוד.
כיום, אמנים רבים עוסקים לא רק בדימויים הנקלטים בעין המצלמה, אלא גם באופן הצגתם בחלל – על גבי מסך בודד, בהקרנות וידיאו או מיצבים המורכבים מריבוי דימויים. קופסה שחורה מביאה במכוון רק עבודות המיועדות להצגה על גבי מסך בודד. תיחום זה מחזיר את אמנות הווידיאו ליסודותיה: מדיום אוניברסלי גמיש, המסוגל להנציח קול, תמונה, מרחב וצורה.

הנושאים של עבודות הווידיאו בתערוכה מוכרים לנו מן האמנות העכשווית: סוגיות של זהות, חקירת התודעה והתחקות אחר מצבים פסיכולוגיים, השפעת התרבות הדומיננטית על הווידיאו וחקירתן של מערכות יחסים. העבודות בתערוכה מבקשות לא להפיס את דעתו של הצופה ולהרגיעו, אלא להמריץ ולגרות אותו. האמנים המשתתפים בתערוכה הנוכחית משתייכים לדור שנולד זמן קצר לפני שהחל הווידיאו לשמש כמדיום אמנותי.

בתמיכת המועצה הבריטית

פחות קריאה...