מאז ומעולם נחשב האתר למקום קדוש. אחת הסברות גורסת כי היה זה מקדש פגאני ששימש כתות גרמאניות עד לאחר 782 לספירה. לאחר מכן, במהלך ימי הביניים, שימש המקום נזירים ומתבודדים נוצרים. תולדות האתר בתקופות פרה היסטוריות לוטות בערפל, וחפירות ארכיאולוגיות לא הניבו כמעט ממצאים שיסייעו לזרות אור על התעלומה, ואף על פי כן היינריך הימלר, מקברניטי המשטר הנאצי, הכריז על האתר כעל מקום קדוש לגרמאנים הקדומים. הכרזה זו גררה את אקסטרנשטיינה אל המרחב הביזארי שבו תורות נאציות ופסידו־היסטוריות־מיסטיקניות דרות בכפיפה אחת, וכתוצאה מכך הוכפפה ההיסטוריה האמתית של המקום לנרטיב של היסטוריה טוטונית עתיקה, מומצאת ברובה.
השפה החזותית של עבודת הווידיאו מתייחסת הן לרומנטיקה הגרמנית והן לשפה הקולנועית של הרייך השלישי, המתארות עולם קדם מודרני של טבע פסטורלי, ובעצמן שאובות במידה זו או אחרת מהאיקונוגרפיה של הציור הגרמני במאות ה־17 וה־18.
העבודה, המתקיימת על הגבול החמקמק שבין תיעוד אנתרופולוגיה למדע בדיוני, חוקרת את שלל הדרכים שבהן מצטלבים מיתוס, היסטוריה ופנטזיה, את האופן שבו אנו משליכים על הטבע את יצירי דמיוננו, ואת האופן שבו מסתורין בראשיתי מצליח למצוא ביטוי באמצעותנו. הסרט מציג נקודות מבט משלימות: הראשונה בעלת אופי תיעודי, הכוללת ראיונות עם חברי הקבוצות השונות המתקבצות באתר, עם עובדי ציבור שאוספים ומנטרים עדויות לפעילות נאצית על מנת להיאבק בתופעה, עם היסטוריונים, ארכיאולוגים וכיו"ב, והשנייה בעלת אופי פואטי, המשליכה את הצופה אל תוך מפגש מדומיין למחצה עם הנוף, האתר ושוכניו, ושוזרת את הפרקטיקות הארכאיות של חברי הכתות העכשוויות (שחלקן מתבססות על מסורות טוטוניות, פגאניות וגרמאניות) בנרטיב של חזון קהילות עתידניות אוטופיות.
הסרט צולם במהלך חגיגות "ליל המכשפות" (טקס פגאני הנחגג ב־4 אפריל) ובמהלך היום הארוך בשנה (21 ביוני) וכולל תמהיל של חומרים תיעודיים ושל סדרת קטעים מבוימים. אלה כוללים כוריאוגרפיה של פעילות יוגה נאצית המבוססת על רונות עתיקות וסצנות טקסיות בהשתתפות ניצבים – שחלקן מאזכרות את סרטו של קנת אנגר "לוציפר רייזינג" (1970-1982), שצולם גם הוא באקסטרנשטיינה.
העבודה בוחנת את האופן שבו תרבות חילונית רציונליסטית מתכחשת למשיכה העצומה שיש גם כיום לאמונות מיתיות, לאמונות בלתי רציונליות, לתנועות של תחייה לאומנית ולקיצוניות, וכן את חוסר היכולת של תרבות זו לספק הסבר לעוצמתן של אלו. כמו כן בוחן הסרט את האופן שבו פורטת הארכיאולוגיה על הנימים העמוקים ביותר בעולמה הרגשי של אומה ואת התפקיד שהיא ממלאת בצבירת הונה הרוחני של מדינה. הוא מעלה את השאלה האם ערכו הרגשי של אתר מסוים עשוי להיות בעל משקל רב יותר מאשר ערכו ההיסטורי המוכח, ובהמשך לכך חוקר את מיצובם הרב משמעי של מונומנטים, שהמשמעות החברתית המוענקת להם נובעת מהאופן שבו הם נתפסים בציבור. משמעות זו מהווה דוגמה רבת עוצמה לקלות היתרה שבה קורסת ההיסטוריה והופכת לפנטזיה.
האם ניתן להתייחס למיתוס ברצינות בתנאיו הוא ולכבד את ההיגיון הפנימי והמורכבות הטמונים בו, בלי שעוצמתו הפואטית תכה אותנו בעיוורון מוסרי? איזו מידה של מיתוס יפה לבריאות? האם אנחנו מסוגלים, כחברה, לפתח כלפי מיתוסים גישה 'קונסטרוקטיבית'? אלה הן חלק מהשאלות שהסרט מבקש לחקור.
סרט הווידיאו הופק בעזרת מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית ובתמיכתן של הקרן לעידוד וידאו־ארט וקולנוע ניסיוני של המרכז לאמנות עכשווית תל אביב CCA וקרן במבי.
פחות קריאה...
