השפה המשמשת את שי פריש פרי היא תולדה של הלך רוח הנוטה לעמת את המחווה היצרנית של האמנות עם המודולריות של הייצור התעשייתי. מכאן המהותנות הפרדיגמטית שלו והצמצום של התהליך היצירתי למחווה צלולה, המאפשרת לשלוט בה ולחזור עליה. תנופה של חיוניות ודיוק כירורגי תומכת באסטרטגיה היצירתית, שנותנת צורה לחומר או מקדימה ומפשיטה אותו מחומריותו בהעמדה של מיצב.

פריש פרי מאשר את מהלך החקירה הראשי של המינימליזם, שעיקרו אנליזה של האלמנטים המבניים שבבסיס הציור והפיסול: אור וחלל. עבודותיו ומיצביו שופכים אור על האנליזה הזאת במהלך פנומנולוגי, המציג את הערכים הציוריים הללו כאירוע קונקרטי. האור, למשל, אינו מיוצג במקצבים גיאומטריים כשל הפוטוריזם, אלא נלכד ומובלט בהבְניה הנפחית-צורנית שמְמסגרת ומכילה אותו באופן קונקרטי.