בתערוכה מוצגים ארבעה סרטים קצרים שנכתבו ובוימו על-ידי דיאנה גרו כפרויקט טלוויזיה העוסק בתולדות האמנות שכותרתו "דמיון פרוע". הראשון בהם, מעל ויטבסק – חלומותיו של מארק שאגאל, נעשה בשנת 2000. שלושת האחרים: מולין דה לה גאלט – חלומותיו של רנואר,חלומותיו של רוסו, וחלומותיו של ברויגל – פתגמים פלמיים, נוצרו בין השנים 2004-2002. ארבעת הסרטים מציגים את האמנים, את יצירותיהם ואת סגנונם תוך שימוש באנימציה, בעיבודי מחשב ובשחקנים חיים.
בסרטיה על שאגאל, רנואר ורוסו יוצרת גרו מעין תערוכה דמיונית שבה תלויים, כביכול, זה לצד זה אחדים מציוריו של האמן המצויים במוזיאונים ובאוספים שונים ברחבי העולם. המצלמה מתמקדת בכל אחת מן היצירות בתורה, וממנה צצות ויוצאות הדמויות המצוירות כשהן מגולמות על-ידי שחקנים חיים. דמויות אלה מתחילות לקיים ביניהן קשרי גומלין ולנהל דיאלוגים שגרו שמה בפיהן. גם האמן עצמו מופיע בין הדמויות ונוטל חלק בעלילה, מה שמקנה לסרט מעין ממד אוטוביוגרפי.
סגנונו של כל אחד מהסרטים נגזר מסגנונו של האמן מושא הסרט. כך לובש הסרט על אנרי רוסו (המוכס) אופי פנטסטי, הזוי וכמו-סוריאליסטי שבו נוטלים חלק הירח הזקן והחכם הנשקף ממעל, הג'ונגל האקזוטי, שחקני כדורגל צרפתיים ואנגליים ומאלפי נחשים מוזרים אך ידידותיים. הטקסט המלווה את הסרט הנו פואטי באופיו, כיאות לאופיה החלומי של היצירה.
טקסטים שונים לחלוטין שמה גרו בפיהן של הדמויות בסרטה על רנואר. אלו ברובן הן, כמובן, נשים. דוגמניותיו של רנואר הן נערות פשוטות, עמלות, תופרות קשות-יום השואפות בחלומן לחיי זוהר. הטקסטים הפשוטים והקונקרטיים שבפיהן מלמדים על עולמן הפשוט שבו הכול מרכלים על הכול, מקנאים, עוגבים, מפתים, רבים ואוהבים.
בשונה מהסרטים האחרים, סרטה של גרו על פיטר ברויגל (האב) מבוסס על ציור אחד ויחיד, "פתגמי ארצות השפלה" (1559, מוזיאון המדינה, ברלין). חוקרי ברויגל עמדו זה מכבר על העובדה שכל סצנה וסצנה המופיעה בציור זה מתארת פתגם פלמי כלשהו. פתגמים אלה נחלקים לשתי קבוצות: כאלה המתארים את האבסורדיות ואת היעדר השכל הישר (common sense) שבהם לוקה, לעתים, ההיגיון האנושי, ואחרים העוסקים בהתנהגות חוטאת ופסולה מבחינה מוסרית. הדיאלוגים ששמה גרו בפי שחקניה יוצרים נרטיב המפרש את הפתגמים ומבאר לצופה את האיקונוגרפיה של היצירה.
פחות קריאה...
