במיצב הווידאו של קפצון, ולטשמרץ עולה לבמה בסצנה שהיא הכלאה בין ממשק של מחשב לתיאטרון בובות מאולתר. המיצב רחוק מלהיות ניהיליסטי. ב־Weltschmerz, כמו ביצירות קודמות שלו, הוא חותר לבטא את ליבת האנושות, מנסה למצוא משמעות בעולם שאין בו היגיון. קפצון מציע גישה בין־תחומית מגובשת המשלבת חזון רוחני עם ראייה תרבותית מפוכחת של ההווה. באמצעות שזירה של מיתולוגיה, היסטוריה ודמיון עשיר, הוא יוצר סיפור פיוטי וגחמני על האנושות. הוא משתמש במיומנות בלקסיקון חזותי מקורי הנשען על תרבות פופולרית, חומר תיעודי ומדע, ומזקק שפה פואטית, מלאת הומור, המציבה במרכזה שאלות קיומיות.

בשנינות מוזרה, קפצון בוחן את המשקל הקיומי של מה שעושה אותנו אנושיים. הוא מדגיש זאת בכאב בסיפור המיתולוגי שמספרת ישות מתמוססת, על הולדת התודעה עם המילה הראשונה שנאמרה אי פעם. באותו רגע, נעשינו מובחנים משאר העולם ונותרנו מבוישים ובודדים, מנסים למצוא משמעות בעולם נטול היגיון. ועדיין, שגרת הבוקר של העולם שבה ומתקיימת כמאז ומתמיד.

מפיקת הפרס: ורד גדיש

דימוי: חביב קפצון, האלקטרומגנטיקס, 2021, עיפרון ופסטל על נייר, 42/29.7 ס"מ (צילום: פלורה דבורה)

פחות קריאה...