גלר שבה ועוסקת במשפחתה. אנו מביטים על בית המשפחה מעמדה מציצנית – דרך חלונות הבית. הדמויות ממשיכות בשגרת חייהן, על רגעיהם האינטימיים העדינים והפרטיים ביותר: ילדה שרה שיר, זוג מתנשק וזוג הורים צופה במופע זיקוקי דינור. אבל הסיטואציה הברורה כביכול נגלית כמורכבת. יום הופך ללילה, ופנים – לחוץ. מקורות אור שונים – המקרן, האורות, זיקוקי הדינור – נאבקים זה בזה ומפסלים את החלל. גלר שוברת את מישור ההקרנה על ידי הבלטת המסך ויציאה ממנו. השבר בא לידי ביטוי גם כשאובייקט זר, מכבש, עובר לפני הבית וכמו מנתק אותו מיושביו הוא מגדיר בזמן נסיעתו את משך השוט ומתפקד גם כמעין שעון חול הקוצב את זמן הדיבור הנתון בידי כל בן משפחה בדרכו להפנות לקרן עצה לחיים טובים.

פחות קריאה...