אנה פרח

שמה של התערוכה, "נבואת הירח", שואב השראה מדרשות אפוקליפטיות ומתיאוריות אסטרולוגיות שקישרו בין תופעת ליקוי הירח לנבואות קץ תנכ"יות, דוגמת ספר יואל ג: ד: "הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא". אנה פרח מטעינה

הילה טוני נבוק

טקסט מאת הילה טוני נבוק קצה היכולת של החומר סחורות מאוחסנות במחשכים ומוצגות באור. ירדתי שמונה מדרגות, מוזיקה קצבית התחלפה בשקט. במרתף, הגלילים מסודרים זה לצד זה, דחוסים, ממתינים לרגע שבו יועברו אל קומת הקרקע. מהאחורה אל החזית, מהקרטון אל המדף.

מריק לכנר

בתערוכה שלפניכם מוצגים אחד-עשר שטיחים מתוך סדרה רחבה יותר שיצר מריק לכנר בשלוש השנים האחרונות, ולצידם כמה רישומי עיפרון על נייר שמהדהדים את השטיחים המונומנטליים על דרך ההשלמה והניגוד. שטיחי הצמר מגוללים סיפור אפוקליפטי בקנה מידה אפי, הכורך חזיונות דינמיים של מחזוריות החיים

נוי חיימוביץ' ותמיר ארליך

מקדמת דנא עסוקה האנושות בנבואות אחרית הימים ובפחד מפני אפוקליפסה או קטסטרופה שעלולה להביא לקץ העולם – מאסונות טבע ועד מלחמות גרעיניות. התערוכה מייצרת מרחב ניו-אייג'י שמנכיח את הפחד מהסוף; פחד מהמוות האישי והקולקטיבי, כמקום שבו האיומים מן החוץ נעשים מופשטים וחסרי צורה ממשית,

סמדר אליאסף

טקסט מאת אילת זהר הסטודיו של סמדר אליאסף מתפקד כמבנה של "קמרה אובסקורה" – חלל אפל המייצר דימויים כעקבות של מגע ותנועה, עקבות רגליים, גוף ועור. הציורים מבוצעים על ידי הקירות והרצפה, בתהליך לא מודע ולא רצוני המתכתב עם צילום ואוטומטיזם, כעקבות של נוכחות, סימנים

החלום השלישי

הכותרת "החלום השלישי", המקיפה אנסמבל של שבע תערוכות יחיד, שאובה מכותרת ציור של פסח סלבוסקי המוצג בחלל הכניסה למוזיאון (איור 1). במרכז ציורו כתב האמן באותיות מרובעות, "זה החלום השלישי שאני זוכר", כמנהגו לכלול בעבודותיו קטעי משפטים שקלט באקראי בסביבתו. המציאות חודרת בלי

דינה שנהב

האובייקט הפיסולי הגדול המוצב במרכז תערוכתה של דינה שנהב עשוי כולו ספוֹג (פוליאוריתן) צהבהב. הוא ממוקם במרכזו של האולם הלבן והריק באופן שמדגיש את בידודו הסינגולרי במרחב. מבחוץ, צורתו עשויה מישורים מוחלקים למדי, כך שהוא נדמה לפסל מופשט, אובייקט תעשייתי מוזמן או "מן המוכן",

אוזיאש הופשטטר

אוזיאש הופשטטר (1905–1994) נולד בפולין. חייו נעו ונדו בין שתי מלחמות העולם, רגליו גמעו אדמות – פולין, גרמניה, אוסטריה, צרפת ושוויץ. אחרי מלחמת העולם השנייה חזר לפולין, והתגורר עם אנה, אשתו, בוורשה. ב־1957 הגיעו לישראל. שתים־עשרה שנים עבד למחייתו כשומר לילה במכון הגיאופיסי לישראל בחולון,

פני הס יסעור

טקסט מאת סיגל בר ניר פני הס יסעור מובילה אותנו בתוך מבוך חשוך, מערת עטלפים, מעבדה אפלה המנוקדת בכתמי אור מעופפים ובחיישני נוירונים, שמשדרים "קרני קול". כל אלה הופכים לפרטיטורה של תנועה וסאונד, שפה אודיו-ויזואלית אוטונומית חדשה. חלקי המיצב הם אובייקטים שאיבדו את

דגנית בן אדמון

מאת: איה לוריאהתערוכה מוקדשת לזכר מסעודה ממן ז"ל המרחב שיוצרת דגנית בן אדמון בתערוכתה משרטט מצב נפשי, חוויה קיומית של היות תחת איום קריסה תמידי. חוץ ופנים נכרכים בו יחדיו, וזיכרונות מיתולוגיים של משפחתה נשזרים בהווה של חייה ובתמונת המציאות של סביבת מגוריה. האלמנטים