אורית אדר בכר

שם התערוכה לקוח מתפילות הבוקר. בתפילות אלו יש סדרת פעולות שבה מודה המאמין לאלוהים על הקיים, על שפוקח עיני עיוורים, מתיר אסורים, זוקף כפופים ומלביש עירומים. אדר-בכר בוחרת להעלים את התפקיד האלוהי ומותירה את האדם בעליבותו: עירום, אסור, עיוור וכפוף, בדומה לדמויות במחזותיו של סמואל

טל מצליח

כבר בתחילת דרכה סווגה טל מצליח כאמנית אינדיבידואליסטית, בעלת עולם פנימי עשיר ושפה אישית וייחודית לה. ציוריה הם בעלי ססגוניות צורנית וצבעונית, עמוסי דימויים צפופים ודחוסים, הממלאים את המשטח באופן אובססיבי, וגולשים ממנו גם אל המסגרת. הכל עשוי במשיכות מכחול קטנות ומודגשות, בערבוב

רועי רוזן

דמותה של האמנית וסופרת הזימה היהודיה-בלגית, ז'וסטין פראנק (1900-1943), ניצבת במרכזה של עשייה רב-תחומית המעסיקה את רוזן כחמש שנים. הקהל הישראלי נחשף לראשונה לז'וסטין פראנק דרך עבודות שהוצגו בתערוכה מלאך ההיסטוריה, במוזיאון הרצליה. לפני כשנה ראה אור הוצאת "בבל", הספר זיעה

פסח סלבוסקי

השם שפסח סלבוסקי בחר לעבודה מעיד על רצונו לאחד בין האמנות שהוא יוצר לבין החיים הסובבים אותו ולחבר בכך בין הפעילות הרוחנית האמנותית לתהליכים הפיזים ביולוגים שמאפשרים את קיומה. השם חוזר אל כותרת תערוכה מוקדמת שלו בגלריה גבעון בנובמבר 1998, כאשר העבודה הנוכחית ממשיכה למעשה את

עמנואל פייצ'ביץ

להקה של זאבים בודדים במבט ראשון נדמה לצופה שהוזמן להשקיף מגבוה על כיכר מרכזית, שעליה מתקיים מצעד צבאי: אלפי דמויות זעירות צועדות בסך, חוברות לצורות

סנטיאגו סיירה

אנשים ששולם להם לצבוע שערם לבלונד, ארסנל, ונציה, יוני 2001, וידיאו אנשים ששולם להם ללמוד משפט, בית התרבות של צינקנטן, מקסיקו, מרץ 2001, וידיאו

אנג'לה קליין

שם התערוכה Linea Alba לקוח ממונח רפואי שפירושו קו לבן – גיד שעובר במרכז הגוף, מתחיל בבית החזה ומגיע עד לבטן התחתונה. גיד לבן המשמש מעין "רוכסן", קרום דק שמחזיק את מעטפת שרירי הבטן משני צדי הגוף. התערוכה כוללת רצף עבודות העשויות צבע, זכוכית ומתכת החומקות מהגדרה ברורה של ציור

פרדייז

תערוכה קבוצתית במסגרת הביאנלה הבינלאומית הראשונה לווידיאו-ארט בישראל (וידיאו זון 1) האמנים המשתתפים: קריסטוף קלר, מיכל שמיר, פיטר מלץ, שרון בלבן, עמיר בלבן, איילת זהר, גיא בן-נר, אבי שחם ואורי צייג, פייר ביסמוט, קרן רוסו, ולרי בולוטין, מיכל רובנר, סיגלית לנדאו,

אורי צייג ואבי שחם

מאסטר לוקס אינו אשליה. מאסטר לוקס אינו מתקיים כמטאפורה אמנותית או תעתוע הולוגרמי בהיכלו. מאסטר לוקס איננו יצור וירטואלי. מאסטר לוקס מביט בך, מביט בו, היכלו הוא מבנה עופרת כבדה, החומר והמסה הם תפאורה הכרחית להתגלותו של מאסטר לוקס.

חילופים

אוצרים: יהודית שפיצר – מוזיאון ישראל, ירושלים, דליה לוין – מוזיאון הרצליה לאמנות , פרופ' דיטר רונטה – מוזיאון בון, דר' מרטין הנטשל – מוזיאון קרפלד, דר' טאיפון בלגין – מוזיאון דורטמונט. האמנים הישראלים: עדו בר-אל, פאוול וולברג, גל וינשטיין, אוהד