אסף עברון

האורנמנט והעיטור האדריכלי עומדים זה שנים במרכז חקירותיו של אסף עברון (נ' 1977). בתערוכה מוצגים אלמנטים עיטוריים שנלקחו ממבנה הבטון הברוטליסטי של מוזיאון הרצליה (שתכנן משרד האדריכלים רכטר-זרחי-פרי בין 1965 ל-1975) ומסביבתו העירונית הקרובה. עברון גיבש קבוצה פיסולית שהיא ייחודית להרצליה

בן לם

"אני מתעניינת […] בחומר של החיים, באיך שחומר מייצר תרבות ופילוסופיה, גישה ורגע בזמן, החומריות שמותירה את עקבותיה על החיים שלנו". – שרה חינסקי התערוכה "בן לם: אופנה במערכת" מציעה קריאה חדשה של ייצוגים חזותיים שיצר בן לם (נולד 1940) עבור העיתונות המודפסת בשלהי

הזוכים

עשרים וששה אמנים זכו השנה בפרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, בארבע קטגוריות: פרס מפעל חיים בתחום האמנות הפלסטית, פרס שרת התרבות והספורט לאמנות פלסטית, פרס האמן הצעיר ופרס העיצוב. מטבע הדברים, התצוגה כוללת אמנים מוכרים ומבוססים בעולם האמנות המקומי לצד אמנים צעירים הנמצאים

דזונג נינג

התערוכה בתמיכת קרן BMCA ועופר לוין. מיצביו של דזונג נינג (נ' 1984, מונגוליה; חי ויוצר בבייג'ינג, סין) משלבים ציור, צילום ואובייקטים מצויים, ולעתים קרובות גם מיצגים. עבודותיו מושתתות על עולם מושגים השאוב מהתרבות הסינית, אך יונקות גם מתרבות המערב. דזונג נינג מרבה להתייחס בעבודתו

אבי נבו

אם אדם אינו מתעניין במציאת מוצא חיובי לייאוש, בעזרת הזרה או פירוק, בניסיון לתארו ולנוע בתוכו שלא מתוך פטרונות, אין לו לכאורה סיבה להיכנס לתוך הבור העמוק הזה. אם אין עניין לחלץ מתוכו משהו או מישהו, לשם מה? את הבור עצמו הרי לא ניתן לחלץ מתוך האדמה, כי הוא קיים רק כאַין. האמנות לסוגיה

אורלי סבר

חומריות שחורה אופיינית לסביבות הפיסוליות שיוצרת אורלי סבר (נ' 1976) במיצביה. עבודתה פותחת מרחב תודעתי המוצפן בחומר. זהו מהלך מופשט ומתומצת, שביטויו החומרי דוחה ומפתה גם יחד, המוצג באמצעות סימנים לפעולת הגוף היוצר. הזפת השחורה המשמשת את סבר היא תוצר מזוקק של מזוט, חומר אורגני שנוצר

מחברות פתוחות

התבוננות במחברות ובספרי אמן מאפשרת התוודעות מקרוב לאחד מרכיבי תהליך היצירה. השימוש במחברת אינו מחייב עבודה במקום ייעודי או משאבים כספיים. זהו פורמט מסורתי זמין, המאפשר ביטוי ישיר לפעולת היד הרושמת או הכותבת, שעשויה להיות אוטומטית או אגבית. מחברת אמן אף עשויה לשקף דחייה של הפרשנות

יוליאן רוזפלדט

סרטיו הנרטיביים של אמן הווידיאו יוליאן רוזפלדט מרבים לעסוק בטקסיות של חיי היומיום, המבטאת שאיפה למצוא משמעות בקיום באמצעות השלטת סדר בכאוס המקיף אותנו. עבודותיו, המתייחסות למגזרים שונים בחברה, מותחות את גבולות האמנות הפוליטית באמצעות אסתטיקה שמבקשת לעורר אמפתיה בצופה. במקום

רן סלוין

תערוכתו של רן סלוין מורכבת ממספר מיצבי וידיאו, סאונד ואור. יחדיו, הם מציגים תמונה מפוצלת שמתחוללת, באינטנסיביות בו-זמנית ובמחזוריות אינסופית, במספר מוקדי התרחשות. האולם הגדול של מוזיאון הרצליה, המתגאה במערך חלונות תקרה ייחודי המאפשר חדירת אור יום, נאטם על ידי האמן והוחשך. בתוך

לי אורפז

סוף העולם אינו אורב בעתיד ולא התרחש בעבר. הוא מתרחש בזה הרגע. המשיכה המוסתרת-בקושי אל האסון מכסה על כך שהאסון האמיתי אינו אירוע. העולם אינו מסתיים בפיצוץ, אלא דוהה, נפרם ומתפרק. הסיבות לכך נטועות בעבר, אך הן רחוקות ומנותקות מן ההווה המתמשך עד כדי כך שהן נדמות כגחמות. אם הסוף כבר

2016