החלום השלישי

הכותרת "החלום השלישי", המקיפה אנסמבל של שבע תערוכות יחיד, שאובה מכותרת ציור של פסח סלבוסקי המוצג בחלל הכניסה למוזיאון (איור 1). במרכז ציורו כתב האמן באותיות מרובעות, "זה החלום השלישי שאני זוכר", כמנהגו לכלול בעבודותיו קטעי משפטים שקלט באקראי בסביבתו. המציאות חודרת בלי

דינה שנהב

האובייקט הפיסולי הגדול המוצב במרכז תערוכתה של דינה שנהב עשוי כולו ספוֹג (פוליאוריתן) צהבהב. הוא ממוקם במרכזו של האולם הלבן והריק באופן שמדגיש את בידודו הסינגולרי במרחב. מבחוץ, צורתו עשויה מישורים מוחלקים למדי, כך שהוא נדמה לפסל מופשט, אובייקט תעשייתי מוזמן או "מן המוכן",

אוזיאש הופשטטר

אוזיאש הופשטטר (1905–1994) נולד בפולין. חייו נעו ונדו בין שתי מלחמות העולם, רגליו גמעו אדמות – פולין, גרמניה, אוסטריה, צרפת ושוויץ. אחרי מלחמת העולם השנייה חזר לפולין, והתגורר עם אנה, אשתו, בוורשה. ב־1957 הגיעו לישראל. שתים־עשרה שנים עבד למחייתו כשומר לילה במכון הגיאופיסי לישראל בחולון,

פני הס יסעור

טקסט מאת סיגל בר ניר פני הס יסעור מובילה אותנו בתוך מבוך חשוך, מערת עטלפים, מעבדה אפלה המנוקדת בכתמי אור מעופפים ובחיישני נוירונים, שמשדרים "קרני קול". כל אלה הופכים לפרטיטורה של תנועה וסאונד, שפה אודיו-ויזואלית אוטונומית חדשה. חלקי המיצב הם אובייקטים שאיבדו את

דגנית בן אדמון

מאת: איה לוריאהתערוכה מוקדשת לזכר מסעודה ממן ז"ל המרחב שיוצרת דגנית בן אדמון בתערוכתה משרטט מצב נפשי, חוויה קיומית של היות תחת איום קריסה תמידי. חוץ ופנים נכרכים בו יחדיו, וזיכרונות מיתולוגיים של משפחתה נשזרים בהווה של חייה ובתמונת המציאות של סביבת מגוריה. האלמנטים

אבי סבח

מפגש עם ציור קיר מתקופת הקיסרות הרומית הקדומה, במוזיאון המטרופוליטן בניו-יורק, היה אחד מאותם רגעים משני תודעה שנצרבו בזיכרון ובגוף של אבי סבח. בחדר לא גדול, מלבני וצר, המואר במשורה, משתרע מרצפה עד תקרה ציור קיר – רישום מינימליסטי ודקיק של מוטיבים אדריכליים המשובץ בציורים ריאליסטיים

מיכאל ליאני

"הַכֹּלכָּלוּל" מתמקדת בשאריות החוויה הפסיכדלית הכלל־ישראלית רבת־הניגודים שמאפיינת את עיר הנופש הדרומית אילת בחודשי הקיץ, בעת שתיירים מעבירים בה את ימי החופשה שלהם. אילת היא מעין אשליה נכספת של נופש, חום, בילויים ויוקרה, שבה הכול מותר והכול אפשרי. מיכאל ליאני מתמסר לעיר

פסח סלבוסקי

פסח סלבוסקי (1947–2019) היה אמן של אמנים. האדם ויצירתו הפלסטית, שעוררו במשך שנים תחושות של תמיהה ואפילו אי-נוחות אצל רבים – וביניהם חברים למקצוע, לא כל שכן אוצרי מוזיאונים – הלכו ונתקבעו בקרב עמיתיו הציירים כמושאים של סקרנות, הערכה ואף התפעלות. ואילו בתחום עניינו השני, הכתיבה, יזכרוהו

שפמים נחשבים: דיוקנאות מאוסף המוזיאון

ראשיתו של מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית באוסף של ציורים שתרם תושב העיר, אויגן דה-וילה, לעיריית הרצליה בראשית שנות השישים של המאה העשרים. הציורים הוצגו במשכנו הראשון של המוזיאון – דירה ברחוב בר אילן 15 – ודה-וילה שימש כמנהלו הראשון. התערוכה הנוכחית מתקיימת במסגרת סדרת התערוכות

לאוניד בלקלב

התערוכה של ליאוניד בלקלב מתמקדת בציורים שהוא יוצר על גבי קרשים למן עלייתו לארץ, ב-1990, ממולדובה שבברית-המועצות, ועד היום. בתקופת ההתאקלמות בארצו החדשה, מצא בלקלב בפסל הוותיק דב פייגין פרטנר לדיאלוג אמנותי. באחת ההזדמנויות, הציע לו פייגין קרשים שביקש להשליך. מאז, היו הללו למצע

2020