אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

ראשיתו של אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית באוסף ציורים שנתרמו ברובם על ידי תושב העיר אויגן דה-וילה בראשית שנות השישים למאה העשרים, והוצגו במשכנו הראשון של המוזיאון, בדירה ברחוב בר-אילן 15 שבמרכז הרצליה. ב-1975 נחנך בעיר בית יד-לבנים בשילוב מוזיאון לאמנות, ובאותה עת הוצגו בו, לצד עבודות מסוף המאה ה-18 עד המאה ה-19 מאוסף דה-וילה, תערוכות אמנות מתחלפות, וכן ממצאים ארכיאולוגיים מאתר אפולוניה שבעיר. עם השנים, הופרד המוזיאון מבית יד לבנים, ובמקביל התגבש אופיו של אוסף המוזיאון והתמקד באמנות. כיום, מונה האוסף למעלה מאלף עבודות אמנות, והוא מורכב מכמה אוספי משנה.

בשנות השמונים הוביל מנהל המוזיאון דאז, יואב דגון, דגש מיוחד על תחום הפיסול באבן וחימר. אוסף המוזיאון כולל למעלה ממאתיים פסלים, שנאספו לאורך השנים. ב-2016 הוצב בכניסה למוזיאון פסלו של יעקב דורצ'ין, זוכה פרס ישראל לאמנות פלסטית 2011, באר אטומה עם מעטפת ברזל וצריח (1995-1993), בתרומתם הנדיבה של תלמה ואליעזר לוין, מידידי המוזיאון.

דליה לוין, שניהלה את המוזיאון מ-1993 עד 2013, מיקדה את תחום עיסוקו באמנות עכשווית, תוך דגש על צילום ומיצבי וידיאו. במקביל, הורחב בתקופה זו אוסף המוזיאון באמצעות אוספי אמנות שנתרמו לו – אוספי יעקב אלקוב, אוזיאש הופשטטר, מיכאל אדלר ויונה פישר. בנוסף, לאורך השנים נתרמו לאוסף יצירות אמנים שהציגו בתערוכות המוזיאון.

ד"ר איה לוריא, המנהלת את המוזיאון מ-2014, מקדמת את האוסף כנדבך חשוב בפעילות המוזיאון. בהצגת האוסף ובחקירתו היא רואה הן ערך אמנותי והן אמצעי חשוב ליצירת קשר בין האמנות והקהילה. לדבריה, "מוזיאון צריך להיות עם האצבע על הדופק, במצב של התבוננות עם הפנים קדימה, ועם זאת לאפשר למרחבי העבר להדהד בהווה".

אוסף יעקב אלקוב כולל 43 יצירות של אמנים יהודים, בהם מקס ליברמן, רפאל סוייר ומקס וובר, וכן עבודות מפתח של חשובי האמנים האמריקאים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, בהם מרסדן הארטלי, ג'ורג' לקס, מילטון אייברי, וו.ת. ריצ'רדס ואחרים. זהו אוסף אקלקטי, הכולל עבודות אמנות בסגנונות ובטכניקות שונים, וכן חפצי אמנות מן המזרח הרחוק. עיון מעמיק באוסף אוזיאש הופשטטר, שנודע בארץ כ"צייר שואה", מגלה כי היה איש אשכולות, הומניסט המעמיד את האדם במרכז עולמו נוגע בנימים הדקים ביותר של הכאב האנושי. הופשטטר בוחן את הסבל אך אינו מתפלש בו, ובמידה רבה מצליח להתעלות מעליו ולבטא רגשות ומחשבות אוניברסליים. אוסף מיכאל אדלר, שעיקרו עבודות משנות השבעים למאה העשרים, משלים פרק אמנותי משמעותי באוסף המוזיאון. הוא כולל עבודות של אמנים ישראלים ותיקים, בהם יוסף זריצקי, אביגדור סטמצקי, אריה ארוך ומיכאל גרוס, כמו גם אמנים ישראלים מושגיים ופוסט-מינימליסטיים, בהם בני אפרת, פנחס כהן-גן, נחום טבת, יהושע נוישטיין, אביטל גבע וזיגי בן חיים. אוסף יונה פישר, שתרם למוזיאון פישר עצמו, משקף את עשייתו החשובה במשך שישה עשורים של אוצר זה, שהגדיר במידה רבה את תחום האוצרות בישראל, ומבטא את טעמו האישי, סקרנותו ואנינותו באיסוף יצירות אמנות. העבודות מאוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מוצגות בתערוכות מתחלפות ומושאלות למוזיאונים בארץ ובעולם.

 

אוסף יעקב אלקוב (1902-1999)

ליעקב אלקוב היו חיים מרתקים ומלאי תהפוכות, ולאמנות היה בהם מקום נכבד גם כעיסוק ומשלח יד. באוסף האקלקטי הבינלאומי יש 43 עבודות אמנות פלסטית במגוון סגנונות וטכניקות, רובן מן המאה ה-20, עם מיעוט עבודות מהמאה ה-19 ואף קודם לכך. זיקה חזקה ליהדות נשקפת מהאוסף – מרבית האמנים, ישראלים ושאינם ישראלים, הם יהודים, וגם הנושאים של רבות מהיצירות עוסקים בחיי היהודים. אפשר להניח שנסיבות חייו של אלקוב, של פליט מרוסיה בתחילת המאה שהיגר עם משפחתו לארה"ב, השפיעו על אופיו של האוסף.
מאפיין בולט נוסף באוסף הוא הייצוג הברור של אמנים אמריקנים. אלקוב חש קרבה לאומה המאמצת שלו ורכש עבודות מפתח של חשובי האמנים האמריקנים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. אמנים אמריקנים רבים למדו באירופה והושפעו מאסכולות ומזרמים בני הזמן, עם זאת עבודות רבות, הנפרסות אומנם על פני מנעד סגנוני רחב, הן ביטוי לרוח מקומית שגילתה עניין בנושאי היומיום ובהוויה האמריקנית: ציורי נוף, ציורי ז'אנר כפריים ועירוניים וריאליזם אורבני.
עוד יש באוסף יצירות אחדות של אמנים אירופיים קנוניים, שעבודותיהם מתפרשות על פני תקופות ומדינות.

דימויים והרחבה אודות האוסף >

 

ברנרד רדר (Bernard Reder)

ברנרד רדר (1897–1963) היה אמן יהודי שעסק בעיקר בפיסול, בתחריט ובתצריב. רדר נולד בעיירה צ'רנוביץ (באימפריה האוסטרו-הונגרית, היום באוקראינה), שהייתה באותה עת מרכז יהודי-חסידי. הוא למד באקדמיה לאמנויות יפות בפראג ובשנת 1935 הציג בעיר את תערוכת היחיד הראשונה שלו. שנתיים לאחר מכן עבר לפריז, שם עבד והציג את פסליו עם האמן אריסטיד מאיול. עם הכיבוש הנאצי נמלטו רדר ורעייתו מפריז לספרד, ממנה עקרו לקובה וכעבור שנתיים, בשנת 1943 , עברו לחיות בניו יורק. שנים ספורות אחר כך כבר הוצגו עבודותיו של רדר במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית ובמוזיאון פילדלפיה.
בשנת 1954 נסע רדר לפסֵל באיטליה – ברומא ובפירנצה, ולאחר חזרתו לארצות הברית נערכה לו תערוכת יחיד רטרוספקטיבית במוזיאון ויטני. הייתה זו הפעם הראשונה בתולדות המוזיאון שתערוכת יחיד גדולה נפרסה בו על פני שלוש קומות.
בשנת 1967 אצר חיים גמזו, מנהל מוזיאון תל אביב, בביתן הלנה רובינשטיין תערוכה מפסליו של רדר, כחלק מסדרה של תערוכות פיסול מודרני, שהוצגו בהן פסלים גם של האמן הצרפתי אוגוסט רודן ושל האמן הבריטי הנרי מור. בשנת 1987 הוצגה במוזיאון הרצליה תערוכה רטרוספקטיבית לציון 90 שנה להולדתו של ברנרד רדר.
רדר נפטר בשנת 1963 בניו יורק. לאחר פטירתו עלתה רעייתו ארצה, ועזבונו הופקד בידיה של האוצרת והאספנית דבורה שוקן, שתרמה אותו למוזיאון הרצליה בהיותה יושבת ראש העמותה למען המוזיאון. יצירותיו נמצאות כיום באוספיהם של מוזיאונים מובילים בארץ ובעולם.
יצירותיו של רדר הושפעו רבות מהתנ"ך, מהמיתולוגיה היוונית ומההווי החסידי בצ'רנוביץ, ואפילו סיפורי אגדה ששמע מאמו בילדותו נטמעו בהן. הוא היה אמן יוצר בעל כישורים ודמיון פורץ גבולות, שיצירי רוחו הפנטסטיים הפכו לימים לשפתו האמנותית המובחנת. לצד זאת ניחנות עבודותיו באיזון יוצא דופן של ניגודים – רגשות ושכלתנות, הקפדה וספונטניות גם יחד.
ברנרד רדר היה פסל מהולל אך לא פחות מכך גם רשָם ואמן הדפס מהמעלה הראשונה. הוא עסק רבות בטכניקות גראפיות שונות – רישומים בעט, עיפרון ומכחול, כמו גם בפחם, ובהדפסים בחיתוכי עץ, תחריט ותצריב. בהדפסיו הוא הגיע לאיכויות צבעוניות נדירות, ומאחר שהתנגד נחרצות לעיקרון השכפול של המדיום, הוא יצר הדפס יחידאי (מונוטייפ), עותק אחד בלבד מכל הדפס.
שפתו הגראפית של ברנרד רדר מהירה, חריפה ומלאת הומור, ועם זאת כאמור, מושכלת וקפדנית. ניכר בעבודתו כי נוצרה מתוך התבוננות מעמיקה והבנה בחלקיה העלומים של נפש האדם. תרגומה החזותי של הבנה זו נגלה בדמויות מהמיתולוגיה היוונית כגון אמזונות ומינוטאורים המוצגים בדרך אלגורית; בחיות דמיוניות, שלעיתים הן הכלאה של איברי חיות ואיברי אדם; בכלי נגינה מעוותי צורה המלווים את היצורים הפנטסטיים; בנשים דשנות איברים ובדמויות שונות, שאותן הלביש רדר בתלבושות ראוותניות.

לדימויים >

 

רכישת "יומני קורונה" לאוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית בנדיבות קרן פרופ' מיכאל אדלר ז"ל והעמותה למען מוזיאון הרצליה

קרן הרכישה לאוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, בנדיבות פרופ' מיכאל אדלר ז"ל והעמותה למען מוזיאון הרצליה, מודה לאמניות ולאמנים ששלחו הצעות בעקבות קול קורא שפרסם המוזיאון. ועדת השיפוט (ובה האמנית פרופ' שרון פוליאקין והאוצרים יונה פישר, טלי בן-נון, רן קסמי-אילן, לילך עובדיה וד"ר איה לוריא) בחנה לעומק למעלה מ-400 הצעות מגוונות ומרשימות. מתוכן נבחרו, לאחר שקלול ניקוד השופטים, הצעותיהם של דב אור-נר; אניסה אשקר; רעיה ברוקנטל; נעמי בריקמן; איזבלה וולובניק; נוי חיימוביץ׳ ותמיר ארליך; צבי טולקובסקי; להלי פרילינג; מרב קמל וחליל בלבין; ואלהם רוקני.
ההצעות שנבחרו נותנות ביטוי מורכב לרוח הזמן, כקפסולת זמן יומנית הלוכדת רשמים אישיים והלכי רוח מהותיים לתקופה. הקרן, העומדת על 100,000 ₪, תחולק שווה בשווה בין ההצעות שנבחרו. אנו מברכים את הזוכות והזוכים, ומודים לכל האמניות והאמנים על ההיענות.

העמותה למען מוזיאון הרצליה, צוות השיפוט והמוזיאון

לינק לעמוד הפרס>