גן הפסלים «

להקשיב, לגעת בחומר: להתוודע מחדש לפסלי הגן של המוזיאון

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית מזמין את הציבור הרחב, משפחות, ילדים ומבוגרים להיכרות מחודשת עם פסלי הגן של המוזיאון הממוקם בלב העיר הרצליה, כחלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי. גן הפסלים, מציע למגוון אוכלוסיות מפגש מרחיב לב ומעמיק ידע על אמנות חזותית דרך שלטי טקסט, דימויים, הקראה, פרויקט סאונד ופעילות חווייתית למשפחות בהובלת מוז"ה – אגף החינוך של המוזיאון (באמצעות סריקת QR).

גן הפסלים של מוזיאון הרצליה הוקם בסוף שנות השמונים של המאה העשרים, על ידי עיריית הרצליה ובהובלת מנהל המוזיאון דאז, יואב דגון ז"ל.
מרבית הפסלים הגיעו לגן בשנות התשעים, כהמשך טבעי לדיאלוג עם היוצרות והיוצרים שהציגו את עבודותיהם במוזיאון באותן שנים או כתרומה ייעודית.
בגן נמצא ייצוג מגוון של אמניות ואמנים מוכרים בשדה האמנות בארץ, בהם יחיאל שמי, יגאל תומרקין, מנשה קדישמן, יעקב דורצ'ין, צבי לחמן, עפרה צימבליסטה ואחרים.

לצד פסלי הגן גדולי הממדים מוצבים דגמי ברונזה מוקטנים שלהם, שאותם אפשר למשש; המישוש מזמן היכרות חושית ואינטימית עם פסלי המקור. את הביקור בגן מלווה פרויקט סאונד מקורי, חום כמוס, המפיח רוח חיים בפסלים הדוממים באמצעות צלילים. הפרויקט, שיצרו דור זליכה לוי ואביעד סינמנס, מציע דיאלוג עם מבחר מפסלי הגן דרך חמש קומפוזיציות המגיבות לחמישה מהפסלים.

זליכה לוי מגיע מתחום האמנות הרב־תחומית וסינמנס מתחום המוזיקה. תהליך היצירה של השניים החל בשיטוט ארוך בגן, בניסיון למצוא קול בפסלים הדוממים. הם התבוננו והאזינו, השתהו במרחב וגילו את הצלילים העולים מהפסלים ומסביבתם. התהליך נמשך במחקר מעמיק של דרכי היצירה של הפסלים ושל פרשנותם, תוך דיאלוג מתמשך עם הפַּסָּלִים שעודם בחיים ועם זכרם של אלו שאינם.

זליכה לוי וסינמנס מציעים קריאה חדשה של הפסלים, שהיא גם פעולה אמנותית אוטונומית. שם הפרויקט שלהם, חום כמוס, מרמז על חשיפת האנרגיה האצורה בפסלים וגילויו של הסוד החבוי בחומר, המשתחרר ופורץ דרך סאונד.

יוצרות ויוצרי הפסלים: מתניה אברמסון, צפורה גנדלר, יעקב דורצ'ין, דריו ויטרבו, צבי לחמן, אלזה פולק, דוד פיין, עפרה צימבליסטה, מנשה קדישמן, נעם רבינוביץ, גילה שטיין, יחיאל שמי, יגאל תומרקין

חום כמוס : פרויקט סאונד בגן: דור זליכה לוי ואביעד סינמנס

אוצרות: ד"ר איה לוריא, נגה ליטמן

צילומי הגן: ליאור יגר וינון כלפון

קראו עוד + סגירה -

Skip Links

יעקב דורצ׳ין, באר אטומה עם מעטפת ברזל וצריח | 1993-5

יעקב דורצ‘ין (נ‘ 1946 , ישראל)
באר אטומה עם מעטפת
ברזל וצריח, 5– 1993
ברזל ופלדה
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית,
תרומת תלמה ואלי לוין
***

עבודת סאונד
מאת דור זליכה לוי ואביעד סינמנס

נקודת המוצא לקטע היא הבאר, שבמיתוס המקומי מייצגת שאיפה להשתקעות במקום ולביסוס שייכות אליו. הבאר של דורצ'ין נתפסת כ"כור היתוך" – ייצוג של השאיפה הציונית לכונן זהות ישראלית לאומית חדשה. הקטע נפתח בהקלטה מנאום של דוד בן־גוריון: "עלינו להתיך בכור מצרף […] לעצב מחדש אומה אחידה". קולו נקטע, מתערבל ומתעוות, אולי כהד לתהליך ההתכה וההלחמה מחדש המאפיין את פסלו של דורצ'ין. החלק הקצבי שמתחיל לאחר מכן נוצר בהשראת נגינת אקורדיון, המזוהה עם שירי פלמ"ח ולהקות צבאיות.

הקצב המהיר והמאיים מעט מרמז לשימוש של דורצ'ין בלוחות הברזל שמצא. חלק מהקולות הוגברו ועשויים להישמע כהדי פיצוצים או כטנק שנסיעתו איטית, מקרטעת וחורקת; שברו של חלום כור ההיתוך. במקצב נמזגים ומתערבלים קטעים של שירים בשלל שפות – ערבית, עברית, יידיש, אמהרית, מרוקאית – קולות שהגיעו מכל רחבי תבל, אך אינם מתחברים לקול אחד. במקום הרמוניה, מתקבל קולאז' מקוטע וכאוטי.

כשהקצב נעלם מגיע חלק שקט יותר, המשמש מצע לקולו של דורצ'ין מתוך ריאיון בסרט הדוקומנטרי הכול זה מלאכים (1997, בימוי: מירה באואר), שבו הוא מדבר על מהות סדרת הפסלים שלו, "באר אטומה". לקראת הסוף משולבת הלמות נוספת, הנוגעת למבנה הפסל ומייצגת את ההנחה של גוש חומר כבד ומסיבי על פני השטח של הבאר האטומה – ה"צריח" הנזכר בכותרת העבודה.

האזנה לפרויקט >

***

בתצלום שער: יעקב דורצ‘ין בעבודה, 1994 (צילום: אברהם חי)
צילום פסל: ליאור יגר

יחיאל שמי, עלים (קומפוזיציה) | 1964)

יחיאל שמי ( 1922 , פולין – 2003 , ישראל)
עלים (קומפוזיציה), 1964
ברזל מרותך
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

בתצלום שער: יחיאל שמי בסטודיו, שנות ה־ 60 של המאה ה־ 2
באדיבות אטליה שמי
צילום פסל: ליאור יגר

מתניה אברמסון, קומפוזיציה אנכית | 1967

מתניה אברמסון ( 1920 – 2004 , ישראל)
קומפוזיציה אנכית, 1976
יציקת ברונזה
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית,
תרומת מועדון רוטרי שרון ומר רומן שטיינמן

בתצלום שער: מתניה אברמסון בין פסליו בסטודיו שלו בפירנצה, איטליה, 1962 – 1964 לערך.
מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים (צילום: ג׳יאני טורטולי)
צילום פסל: ליאור יגר

אלזה פולק, ארובה-מעשנה | 1964

אלזה פולק
( 1910 , צ‘כוסלובקיה – 2006 , ישראל)
ארובה – מעשנה, מתוך הסדרה
“אושוויץ 5170 “, 1975
ברונזה
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית,
לזכר שרה בלנקה ויעקב ווהל (אחות האמנית וגיסה)

בתצלום שער: אלזה פולק בסטודיו – מתוך ארכיון הצלם ישראל צפריר, מרכז המידע
לאמנות ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים; דיגיטציה בנדיבות קרן אדלין מוזס לוב ליודאיקה
בספריית הרווארד קולג’, אוניברסיטת הרווארד
צילום פסל: ליאור יגר

נועם רבינוביץ׳, ללא כותרת | 1985

נועם רבינוביץ (נ‘ 1950 , ישראל)
ללא כותרת, 1985
אבן בזלת ופיני מתכת
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

בתצלום שער: נועם רבינוביץ, רישום הכנה לפסל, שנות ה־ 80 של המאה ה־ 20, באדיבות האמן
צילום פסל: ליאור יגר

דריו ויטרבו, הנפילה | 1914

דריו ויטרבו
( 1890 , איטליה – 1961 , ארצות־הברית)
הנפילה, 1914
ברונזה
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית,
תרומת פרנצ‘סקו פסקוינלי ועמנואל אסקרלי

בתצלום שער: דריו ויטרבו בעבודה, 1942 באדיבות קרן פסקינלי, אוסף ג’וזפה אנטוניני
צילום פסל: ליאור יגר

עפרה צימבליסטה, מצב האדם | 1988

עפרה צימבליסטה
( 1939 – 2014 , ישראל)
מצב האדם, 1988
אלומיניום ומתכת
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
נוצק מחדש ( 2025) בתמיכת משפחת האמנית

בתצלום שער: עפרה צימבליסטה בעבודה, 2003
(צילום: אברהם חי)
תמונה מהצבת הפסל: עפרה צימבליסטה, מצב האדם, 1990, צלם לא ידוע

צבי לחמן, לוחמת נחה | 1996

צבי לחמן (נ‘ 1950 , ישראל)
לוחמת נחה, 1997
ברונזה
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
***
עבודת סאונד
מאת דור זליכה לוי ואביעד סינמנס

הפסל משדר תדרים רגשיים מנוגדים, המתבטאים בכותרתו ובמתח בין השפה האמנותית הסוערת לתנוחת ההרפיה המוצגת בו. לחמן דיבר עם היוצרים על תפיסתו שלפיה הגוף הוא "קליפה" ועל שאיפתו לשקף מרחב מנטלי פנימי. הקומפוזיציה המוזיקלית מבקשת לייצג דואליות זו באמצעות חלקים שונים היוצרים ניגוד בין מתח לרפיון. לחמן ציין גם שהפסל הוא ייצוג של אמו. תנוחתה, נטויה על צידה ואוחזת בכובע, מזכירה תנוחת ערסול של תינוק. חוויית הלידה, המאופיינת בתהליך מתמשך של התכווצות והתרחבות, משתקפת בדינמיקה המוזיקלית הכוללת סימפולים של אנחות.

תפקיד הצ'לו, המוטיב המוזיקלי המרכזי, עבר תהליכי עיבוד המקבילים לתהליכים פיסוליים כמו התכה, מתיחה, החסרה וחספוס. אלה משקפים הן את ההיבטים החומריים של הפסל, הן את התחושה הרגשית הסוערת שהוא מעביר. בחלק האחרון של הקטע מצטרף כלי וירטואלי שיצרו האמנים, מעין "עוגב אנושי", המנגן סימפוניה של אנחות וקריאות – ייצוג לקולות הפנימיים של דמות הלוחמת, או אולי לזיכרונות העולים בראשה.

האזנה לפרויקט >

***
בתצלום שער: צבי לחמן בעבודה
מתוך סרטם של ענר פרמינגר ועמי דרוזד, רק בעין אחת, 2009 (צילום: רון כצנלסון)
צילום פסל: ליאור יגר

צבי לחמן, נשיאה (פייטה) | 2013-4

צבי לחמן (נ‘ 1950 , ישראל)
נשיאה (פייטה), 4– 2013
ברונזה; בסיס עץ
השאלת קבע למוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, באדיבות האמן

בתצלום שער: צבי לחמן בעבודה
מתוך סרטם של ענר פרמינגר ועמי דרוזד, רק בעין אחת, 2009 (צילום: רון כצנלסון)

צילום פסל: ליאור יגר

דוד פיין, ללא כותרת 1 | ללא כותרת 2 | 1986

דוד פיין
( 1928 , דרום־אפריקה – 2018 , ישראל)
ללא כותרת 1, 1986
אבן בזלת
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית,
תרומת צבי לנדט

ללא כותרת 2, 1986
אבן בזלת
השאלת קבע למוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית,
באדיבות בני תג‘ר

בתצלום שער: דוד פיין בסטודיו, 1999 (צילום: אברהם חי)
צילום פסל: ליאור יגר

יעקב דורצ׳ין, בריכה עם קשת דגים | 1989

יעקב דורצ‘ין (נ‘ 1946 , ישראל)
בריכה עם קשת דגים, 1989
ברזל
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

***

עבודת סאונד
מאת דור זליכה לוי ואביעד סינמנס

דורצ'ין הגדיר את פסלו זה כבעל סאונד "ארכאי ושקט", כחלק מקבוצת עבודות בעלות אופי דומה. בהשראת מילותיו, הקטע מבקש לשמר תחושת "מריחה" של זיכרון, המתבטאת בסאונד עמום ומהדהד. לאורך הקטע נשמע צליל מים זורמים, שהואט והוכבד בעיבוד דיגיטלי, המדמה את פני השטח של הבריכה שהפכו לפלדה ומדגיש את המשחק בין כובד לקלילות. העיבוד נוגע גם בבליה של הפסל בגן לאורך השנים, המתבטאת בשינויים בטקסטורה ובצבע ובהופעת הכתמים על הפלדה.

מעל הטקסטורה נוצרת סדרה בת חמישה צלילים – כנגד חמשת הדגים בפסל, שאותם הגדיר דורצ'ין כ"נוכחות אילמת" – החוזרים במעגליות במגוון אופנים. האקורדים מתחלפים בקצב של חמישה רבעים, והצלילים הופכים למרקם המשתנה לאורך הקטע. בהמשך הקטע יש התייחסות לנוכחותם האילמת של הדגים באמצעות החסרת סאונד: חיתוכי שקט בחמש נקודות, בקצב קבוע, כמו בועות אוויר מתהוות

האזנה לפרויקט >

***

בתצלום שער: יעקב דורצ‘ין בעבודה, 1994 (צילום: אברהם חי)
צילום פסל: ליאור יגר

יגאל תומרקין, בין חצץ לבין חתך הזהב, בין מקדש לבין מספנה | 1990-1

יגאל תומרקין
( 1933 , גרמניה – 2021 , ישראל)
בין חצץ לבין חתך הזהב,
בין מקדש לבין מספנה, 1– 1990, פלדת קורטן ובטון
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
***

עבודת סאונד
מאת דור זליכה לוי ואביעד סינמנס

קטע סאונד זה משקף מהלך פרשני־אמנותי של תומרקין, המתרגם לחומרים פשוטים, מקומיים ויום־יומיים את השלווה וההרמוניה המאפיינים את גני הזן היפניים. הקטע מציג מהלך מוזיקלי המקביל למהלך הפיסולי: אלמנטים "זניים" מקבלים פרשנות מקומית באמצעות עיבוד מוזיקלי־אלקטרוני של הקלטות שטח מהמרחב העירוני: צלילי מזרקה עירונית נשמעים כפכפוך מים; מכת פטיש בברזל – כמכה בגונג; צופר מכונית – כנגינת חליל; ופטפוטים של עוברי אורח – כציוצי ציפורים. רעשי היום־יום הופכים למקטעים מוזיקליים הרמוניים המזמינים את המאזין להתמסר לחוויה. כמהלך אסתטי משלים ל"חתך הזהב" המיוצג בפסל, נעשה חיתוך בציר הזמן של היצירה, ביחס של שליש לשני שליש. כשמאזינים לקטע באוזניות בשטח הגן, הדי הצלילים מהגן ומהרחוב מתערבבים ביצירה המוזיקלית ומוסיפים לה עוד נדבך.

האזנה לפרויקט >

***

בתצלום שער: יגאל תומרקין (צילום: סילביה רייכנבך)
צילום פסל: ליאור יגר

מנשה קדישמן, טלפיים | 1989-90

מנשה קדישמן
( 1932 – 2015 , ישראל)
טלפיים, 90 – 1989
ברזל
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

בתצלום שער: פסלו של מנשה קדישמן מוקף כבשים, מתוך התערוכה “פיסול ביער הקטן“, רעננה, 1991 (צילום: אברהם חי)
צילום פסל: ליאור יגר

מנשה קדישמן, לידה | 1991

מנשה קדישמן
( 1932 – 2015 , ישראל)
לידה, 1991
ברזל
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, תרומת עיזבון הרמן מאייר

בתצלום שער: מנשה קדישמן בסטודיו, 1984 (צילום: אברהם חי)
צילום פסל: ליאור יגר

גילה שטיין, אדם וחווה | 1988

גילה שטיין (נ‘ 1945 , ישראל)
אדם וחווה, 1988
ברונזה
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית, לזכר בטי ודב יעקובוביץ‘, הורי האמנית

בתצלום שער: גילה שטיין בטקס הסרת הלוט של הפסל, 1988
באדיבות האמנית
צילום פסל: ליאור יגר

ציפורה גנדלר, אובליסק | 1987

צפורה גנדלר (נ‘ 1940 , רומניה)
אובליסק, 1987
אלומיניום צבוע
השאלת קבע למוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית,
באדיבות האמנית, משפחת גרין וחברים,
וקרן קנדה־ישראל לתרבות
***

עבודת סאונד
מאת דור זליכה לוי ואביעד סינמנס

נקודת המוצא לקטע זה היא צורת האובליסק ודימויה כקרן שמש ש"התאבנה". הקטע נוצר תוך מחשבה על אובליסק קולי – סאונד של תנועה היורדת מהשמיים או עולה אליהם. כקונטרה לצורניות הפאלית של האובליסק, המונומנטליות המאפיינת את הפסל מתבטאת דווקא בקולות נשיים, בחירה המתכתבת עם עובדת היות הפסל מעשה ידיה של פסלת.

החלק הראשון של הקטע מייצג את דימוי האובליסק החתוך של גנדלר. עם תחילתו, נשמע תהליך החיתוך והפירוק של האובליסק הקולי למרכיבים, המשרה תחושת עומק מרובדת. החיתוכים מהדהדים את איכות ה"אוריגמי" הקלילה והדקיקה העולה מהפסל, בניגוד לכובד הברזל שממנו הוא עשוי. השינויים בקומופוזיציה המוזיקלית בהמשך הקטע מעודדים את המאזינים להקיף את הפסל ולגלות נקודות מבט חדשות, המתמזגות לכדי צורה חדשה ושלמה. בשיא הקטע, כשהקולות מתלכדים מחדש, מיוצג הרגע של גילוי האובליסק השלם, טרם התפרקותו הסופית לפרגמנטים, עד לסיום היצירה.

האזנה לפרויקט >

***

בתצלום: ממקורות ההשראה לפסלה של גנדלר – אובליסק לוקסור, מצרים, 1290 לפנה“ס (כיום בפריז)
צילום פסל: ליאור יגר

יגאל תומרקין, שעיר וקדמה | 1991

יגאל תומרקין
( 1933 , גרמניה – 2021 , ישראל)
שעיר וקִדמה, 1991
פלדה, ברזל, אסמבלאז‘
אוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית