מהגרת דוברת רוסית, "רוסייה", נדרשת להתמודדות יומיומית מאומצת במרחב הציבורי. זהו משא ומתן מתמשך על זהות ושייכות, תוך ניסיונות פענוח של קודי ההתנהלות החברתית של הקבוצה הוותיקה. גם בביתה פנימה ישנה התמודדות מתמשכת עם תהליכים של פענוח המרחב, פן נוסף במאבקה של אישה מהגרת. בתערוכה זו, זורבובה מתארת את הדינמיקות המתקיימות בחזית הביתית, בציורים העוסקים בשייכות, זרות ואינטימיות. אנו נחשפים אל חללי הבית שבו היא מתגוררת עם בתה היחידה, אסתר, ומתוודעים לאחורי הקלעים של ההסדרים הביתיים של השתיים. בסגנון ציור נינוח ונטול שיפוטיות, זורבובה מתארת את הדינמיקה בין דיירות הבית, שתיהן נשים. לעיתים מצטרפת לאם ובתה גם הסבתא, המגיעה לביקורים בישראל. "אפילו החתולה שלנו היא נקבה", מספרת האמנית בחיוך משועשע.

בעבודות שמתארות את בתה של זורבובה כשהיא שוכבת או יושבת במגוון תנוחות במרחבי הבית השונים מגולם המאבק של האמנית מול בתה על אודות חוקי הבית וההתנהלות הנאותה בו. מאבק זה הוא השתקפות של חוויותיה כאישה, כאם, כמהגרת, כאשת מקצוע. הבת, שגדלה והתחנכה בישראל, איננה שומרת על סדר ובגדיה מפוזרים בחדרי הבית, כדרכן של נערות רבות בגיל ההתבגרות. האמנית חווה זאת כפריעה כאוטית של הסדר שמחבלת ביכולת לפענח נכונה את המרחב.

זורבובה חברה בקבוצת "הברביזון החדש", שפועלת בישראל החל מ-2010 וכוללת אמניות ילידות ברית-המועצות לשעבר. בדומה לאסכולה הצרפתית מהמאה התשע-עשרה ששם הקבוצה מתייחס אליה, גם הן מבקשות לבטא ביקורת ועמדה חברתית באמצעות ציור פיגורטיבי מן המציאות. הריאליזם בעבודותיה של זורבובה, כמו זה של חברותיה לקבוצה, נתפס בתחילת דרכן בשדה האמנות הישראלי כטעם רע או כסגנון מיושן ולא רלוונטי. אבל בין קירות "המבצר", הריאליזם הוא שנותן "חותמת" לכך שהמתואר בציורים הוא אכן המציאות הממשית.

בכל ציור מתוארת זהותה של זורבובה מעמדה אחרת: האם, הציירת, או האישה המבקשת לעצמה מרחב משלה, חדר משלה. הציורים הריאליסטיים, בעלי הצבעוניות החיונית והעזה, מנסחים תחושות הנעות בין הזר והמוכר, רגעי השתייכות ואי-השתייכות לחברה, ושאיפה לשרטט גבולות של מרחב בטוח.

פחות קריאה...