אֵריק שימן | ספר מבקרים: תצלומים מתוך ארכיון אישי | בחזרה לברלין
בעשרים השנים האחרונות אֵריק שִׁימָן, יליד גרמניה, מצלם בשיטתיות במחנות ריכוז והשמדה ברחבי אירופה. בצילומיו הוא מתמקד בדיוקנאות ובתיעוד פינות קטנות במחנות, מודרך מתוך הרצון להבין ולפענח דבר מה על המקום ועל שאירע בו – דבר מה שאינו יכול להתברר מתוך 'התמונה הגדולה', הכללית. לעתים מצאתי בתצלומיו שדה פורח בחצר המסדרים, לעתים אזור שהתיישן או מבני אסירים שניכר בהם כי נבנו בידי האסירים עצמם. ברבים מהתצלומים מונצחים דיוקנאות של מבקרים הפוקדים את המחנות, של העובדים בהם או של האנשים המתגוררים בקרבתם. לעתים נראים המצולמים כמשחקים לפני המצלמה כמו בתאטרון, לעתים – כמו האסירים מהזמן ההוא.
פגשתי את אֵריק שִׁימן במקרה, בעת ביקורי במחנה הריכוז זקסנהאוזן. אמנם היה זה עבורי – בת לדור שלישי של ניצולי שואה, תושבת חדשה שאך הגיעה לברלין – ביקור ראשון בזקסנהאוזן, אך עד מהרה הבנתי כי כמוני גם אֵריק פוקד לעתים מזומנות את מחנות הריכוז וההשמדה לאורך השנים. שִׁימן אינו מונע מן הרצון לתעד את הנושא מבחינה היסטורית או ממניעים אידאולוגיים או הצהרתיים, אף שקרא על כל המחנות וחקר אותם לעומק. ביקוריו ההולכים ונשנים הם ביטוי לאובססיה אישית, פנימית. פעולתו זו הזכירה לי את התעקשותו של אבי לקחת חלק מדי שנה בטקס הזיכרון לזכר 'קדושי זגלמביה', שמשפחתו של סבי הייתה ביניהם. לא הבנתי לעומק את משמעות הצורך של אבי בחזרה הטקסית הזאת – שהרי הטקסט או כתובת הזיכרון אינם משתנים משנה לשנה.
