המוזיאון הקלאסי מציג, משמר וחוקר את התרבות החומרית האנושית השמורה באוספיו, והמרחב האדריכלי המוקפד שלו (בין שנבנה במיוחד לייעודו התצוגתי או שהוסב לצורך כך) הוא עצמו יצירה תרבותית, המעלה בחזקה את הפונקציה שלו כקפסולת זמן סימולטנית. אכן, המוזיאון מתפקד במידה רבה כמאוזוליאום וכארכיון – מקום של שימור והנצחה המאפשר לנו לחזור אחורה בזמן ולשהות בו כמרחב ביניים שהופקע לרגע מזמן הווה. נשר, כצלמים רבים לפניה, מוצאת במרחב המוזיאלי כר פעולה פורה לבחינת הדיאלוג החזותי והקונצפטואלי שנוצר בין האסתטיקה של המרחב והיצירות המוצגות בו לבין המבקר במקום.

את ההקרנה של נשר סוגרים שני תצלומים שבהם מופיע דיוקנה של האמנית עצמה, על רקע הגלריה הלאומית לאמנות ברומא; באחד עיניה עצומות, ובאחר הן פקוחות לרווחה. מאחוריה חולפת דמות שחורה, רכובה על אופנוע, כפנטום מבשר רע. על מדרגות המוזיאון פזורים פסלי אריות, מהדהדים את שמו של הבן, ובמרכז הדימוי כתובת גדולה המכריזה על שם התערוכה שהוצגה באותה עת: " Time is Out of Joint "– "הזמן חורג ממסלולו". זהו ציטוט מהמלט של שייקספיר (מערכה ראשונה, תמונה חמישית), המתאר רגע של כאב ושבר גדול, עת מתחוור להמלט דבר רציחתו של אביו. הנסיך, הנדרש לנקמה וריפוי של ממלכתו, אחוז בשיתוק מצמית ומצליח לממש את ייעודו הטרגי בלבד. המלט מכיר במציאות הקשה, בפיקחון עיניים, ובו בזמן מסרב לה ונחסם מולה. המתח בין תצלומי הסטילס הקפואים לבין תנועת עיני האישה הנפקחות ונעצמות להרף עין, שנובעת מן ההקרנה, מסכם את תכונותיו של הצילום כמדיום הידוע ביכולתו להקפיא את הזמן ולשמר את מה שהוא בר-חלוף.

מוזיקה מקורית: אילן פוסטופצקי
עריכה: יצחק צחייק

פחות קריאה...