בדומה לשני סרטי הטרילוגיה האחרים, גם עבודה זו מצולמת מתחת לפני הים בהשתתפות צוללנים ומלווה במוסיקה מסורתית. בובת דרקון ארוכה וצבעונית, המסמלת את הדרקון המסורתי של ראש השנה הסיני, נישאת על ידי שבעה צוללנים המתקדמים במעין תהלוכת ריקוד תת-מימי. לצד הדרקון מופיעה "מכונת גורל", אובייקט גדול ועגול; בדומה למכונת הלוטו פולטת מכונה זו בכל סיבוב שלה כדורים קטנים כלפי מעלה. בעקבות הנסיקה ולפני הגעתם של הכדורים לקו המים, הם נחצים לשניים ומשחררים מתוכם אבקות צבעוניות – מחזה חלומי הנראה כזיקוקין דינור מתחת למים. הסצנה התיאטרלית מתייחסת למתקפת "טט" הקשה שאירעה בשנת 1968, ונחשבת לנקודת מפנה מכריעה במהלך מלחמת וייטנאם. גדודי צפון וייטנאם תקפו בהפתעה את הדרום בעת חגיגות ראש השנה הסיני המצוין על ידי שני הצדדים, וגרמו הרס רב ומוות. "מכונת הגורל" משקפת את אלמנט ההפתעה, והכדורים הנחצים לשניים מסמלים הן את הנשמות הבודדות הנפרדות מהחיים והן את המאבק והתקווה של "אנשי הסירות" שברחו בהמוניהם מווייטנאם הקומוניסטית שלאחר המלחמה. הכדור החצוי והתפזרות ענני האבקה מתוכו משולים, למעשה, לשחרור הנשימה האחרונה מהגוף.

נגויין-האטסושיבה לוקח על עצמו תפקיד חברתי של שימור זיכרון העבר ומתן כבוד למתים האנונימיים שנשכחו. מה שנראה בתחילה כבלט תת-מימי ואטי של צורות וצבעים, מתגלה כתרגום מטאפורי ורגיש לאירועי העבר הקשים בווייטנאם וביפן. הבחירה העקבית לצלם בים נעוצה בסמליות ובחשיבות הרבה שרוחשים תושבי שתי הארצות לים. המים נתפשים כמקור מזון, כנתיב תחבורה מרכזי וכהד היסטורי לאותם אלפי "אנשי הסירות" של מלחמת וייטנאם. עבודותיו של נגויין-האטסושיבה, הזוכות להצלחה בינלאומית רבה, משלבות בתוכן רקע אתני והיסטורי, מיצגים ויזואליים ופיוטיים המצולמים מתחת למים ושימוש בטכנולוגיה מתקדמת.

ג'ון נגויין-האטסושיבה (1968) נולד ביפן. חי ועובד בווייטנאם.

באדיבות גלריה מיצומה, טוקיו, גלריה לימן מופין, ניו יורק והאמן

פחות קריאה...