בפסל האחים יוצק זיו בן דב את הדיוקן המחובר שלו ושל אחיו. האחים כורעים בשורה ויוצרים חזית משותפת. הם עטופים בבד גמיש המאחה את שלושתם ומעלה על פני השטח דינמיקה של כפילויות ושל מתיחות כטופוגרפיה של המסה רבת-אברים. פעולת יציקת התבנית על-גבי שלושתם היא אירוע רב-משתתפים הנבנה כפעולה מהונדסת ומתוזמנת. בפסלו מציג בן דב את עצמו ואת אחיו כווריאציות אחד של האחר, תוך הכפלה וחזרה, חריגה והתפתחות, כמשפחה פרה-היסטורית של ציידים-לקטים.

האחים מופרדים ומתאחים ביציקה. הם נחים, אך דרוכים בישיבה שפופה, מעין ישיבה אסייתית או המתנה גדעונית. כשהם בכריעה או, כפי שמכנה זאת בן דב, ב"תנוחת בבון-חִרבון", הם מופיעים תחת כסות, מבקשים לנשום.

חבורת האחים של בן דב – ידם האחת אוחזת בסנטר, והאחרת בספל המונח על הברך, כמו ממתינים לשעת כושר – מאזכרת את תנוחת "האדם החושב" של רודן. במאמרו של פרויד, "טוטם וטאבו", השותפוּת לדבר עבירה של חבורת האחים היא יסוד הציוויליזציה. שלושת האחים העשויים סיליקון שחור, מנמיכים פרופיל בחלל וממתינים.

פחות קריאה...