לוי, שנולדה בברלין בשם אנה ויילר, החלה את דרכה האמנותית כציירת דיוקנאות, בהשראת האקספרסיוניזם הגרמני והאוסטרי. ב-1934 עלתה ארצה, ולמדה שנתיים בסטודיו של יעקב שטיינהרדט בירושלים. ב-1940 הצטרפה לקבוצת "מוצא", שם הכירה גם את הכנר והצייר יצחק לוי, שנישאה לו ב-1944. לאחר כעשור של נדודים ברחבי הארץ התיישבו בני הזוג בקריית האמנים בצפת, שם פעלה לוי עד 1995.

אף שראתה בציור הנוף את לב עשייתה האמנותית מסוף שנות ה-40 ואילך, המשיכה לוי כל השנים לצייר ולהציג גם דיוקנאות ודמויות. בין מאות העבודות בעיזבונה נמצא גוף עבודות מרשים בהיקפו, המתוארך לפרק הזמן שבין שנות השבעים לראשית שנות התשעים, שמציב את דמות האישה במרכז יצירתה בשנים אלו, לצד ציור הנוף.

התערוכה "הפנים שלי" מבקשת להפנות מבט אל הדמות הנשית ביצירתה של לוי מנקודת הזמן העכשווית, ולהצביע על התפתחות עבודתה בשנותיה המאוחרות כשילוב של נסיבות חיים וגישה אמנותית המתמקדת בערכי הציור עצמו. בשנים אלה הרבתה לצייר דימויי נשים (חלקן אנונימיות וקצתן מתוך מעגל מכרותיה) ודיוקנאות עצמיים, המתאפיינים בטיפול נוקב וחסר רחמים בדמות הנשית, כמו גם בחקירה נועזת של גוף הציור ושל הגוף הנשי גם יחד. העבודות הללו מציפות תכנים נשיים מושתקים, אישיים וקולקטיביים, שלאורם מתגלה לוי לא רק כאמנית השומרת על נקודת מבט רעננה ונאמנה לעצמה, אלא גם כמי שאינה חוששת לשחות נגד הזרם.

העבודות באדיבות משפחת האמנית, אלא אם צוין אחרת

פחות קריאה...