אחר שעות מתקיים כמערכת אקולוגית מלאכותית, מלאת סתירות פנימיות המתמזגות בהרמוניה מופתית. ערכים של שלושה אתרים שונים – הפארק, מקדש הזן, המערה – משמשים מקור השראה ונקודות מוצא רעיוניות ואסתטיות למיצב: הפארק המהונדס מאפשר בריחה משגרת היום או מספק תחליף לה, כמו גם הזדמנות לשעשועים והנאה; בגן הזן בולט ממד רוחני־טקסי, והוא מציע שהייה מדיטטיבית במרחב מעשה ידי אדם המתאפיין באסתטיקה של צמצום מזוקק, ואפשרות להיפרדות החוויות והרגשות מהרגע החולף; ואילו המערה היא התגלמות הפראי והטבעי, מקום מפלט ומסתור בתצורה ראשונית, לא מעובדת.

בתוך הגן של ארוך, בייצוגי הטבע – מישור, גבעה, עמק ומאגר מים – שוכנים אובייקטים פיסוליים הנובעים מהם ומשתלבים בהם. האלמנטים הדוממים כמו ניעורים לחיים באמצעות תנועה וסאונד, מטעינים ומפעילים את החושים. בעומק המיצב מוצגות ארבע שורות של רישומי גרפיט. כל רישום לוכד מיקרוקוסמוס פרטי ובו נרטיב העולה מן התודעה אל החוץ. נוכחותם מדגישה את האיכות המתבדלת של אחר שעות, כאילו היה זירה סגורה בעלת סממנים תרבותיים ייחודיים. חומריות המיצב ותצורתו מעצימים את הסתירה הפנימית הלכודה בו כשהטופוגרפיה מתמזגת באלמנטים דקורטיביים – שטיח מקיר לקיר מחפה את הרצפה, מאחד את תוואי הנוף ומערער את הדיכוטומיה בין פנים וחוץ.

בתוך בועת אל־זמן מכוננת ארוך מציאות מתעתעת המתהווה כמרחב טקסי, זירה פולחנית או אתר עלייה לרגל, מפעילה את המבקרים ומופעלת מנוכחותם. אחר שעות הוא מרחב שבו הבדוי והפנטסטי מתערבבים בידוע ובמוכר, התודעה משתחררת ונודדת מן הגוף אל ממד עלום שהכול בו אפשרי.

פחות קריאה...