אלא שקירוב העין ליצירות מגלה, כי האמנית לא הדביקה מאומה על הצילום, גם לא מרחה עליו צבע, אלא, להיפך, חתכה וגזרה אותו כך שהמצע של הצילום, משטחו הלבן של הנייר, מופיע מאחורי הצילום ומבעד לצורות המיוצגות בו בגווני שחור-לבן-אפור. הקולאז' שנוצר כתוצאה מכך אינו תולדה של מלאכת הרכבה, חיבור והוספה, אלא דווקא של מלאכת גריעה: מאיה כהן-לוי מפסלת צילומים. פיזית.

[…] בתוך כך מסתבר, כי אקט הגריעה – כשלעצמו מקור היווצרותו של דימוי ויזואלי חדש – אינו פיזי בלבד; הוא צופן בחובו גם את הסמלתו של מרחב אסוציאטיבי, הממשמע מחדש את הדימויים הדומיננטיים של המגדלים המוצגים בצילום. העניין בולט במיוחד כשהגריעה הפיזית בצילום מייצרת בתוככי החלקים הלא-חתוכים של מרחבי המגדלים צללית של מטוס: האסוציאציה הדרמטית-מאיימת העולה בהכרח, מאז ה-11 בספטמבר 2001, מהקישור שבין "מגדל" ו"מטוס", מודגשת ומורגשת אף יותר חרף העובדה – או שמא דווקא משום – שצללית המטוס מופיעה על-גבי הצילום כדימוי ריק, מעין רוח-רפאים פנטומית, בבחינת אפשרות-אסונית-קיימת-בכל-רגע, או אם רוצים: כפוטנציאל של הרס, הגלום דיאלקטית במוצקותו האיתנה-לכאורה של המגדל.

[…] אגב כך, מסתבר דבר-מה טורד-מנוחה: יצירותיה של מאיה כהן-לוי יפות, בחלקן אף מרהיבות ביופיין, וזאת גם היכן שנושא היצירה (או הדימוי המסוים המטופל בה), לא רק שאינו "יפה", אלא מכוער או מזוויע ממש. כלום מדובר, אפוא, בפער לא-מתקבל-על-הדעת בין צורה (יפה) ותוכן (מזוויע)? בסתירה לא-סבירה בין "רוע" וייצוגו שובה-הלב? במובן מסוים, אכן כאלה הם פני הדברים. אלא שפער סותרני זה אינו נולד דווקא ביצירותיה של מאיה כהן-לוי, אלא גלום למעשה ב"יופיים" הממשי של האובייקטים המטופלים על-ידה באורח אמנותי: יופיים הצורני של מגדלי עזריאלי מכזב ביחס לתכני הקפיטליזם ומהותו, המתגלמת בהם, כשם שהאלגנטיות של המטוסים השונים המופיעים בעבודות עשויה להסיט את הדעת מתכליתם האלימה.

במובן זה, מחקה המתח בין היופי המעוצב-להפליא של ההיצג לבין האסוני-הכעור של המיוצג בעבודותיה של מאיה כהן-לוי את המציאות שהיא מבקשת לטפל בה. ברי, עם זאת, שהדברים אמורים בחיקוי אירוני מעיקרו. היופי מציית אמנם לעקרונות עיצוביים מובהקים ולסטנדרטים אסתטיים של ארגון-חומרים אמנותי, אבל הוא קורץ-עין. אי-אפשר להתמסר, ולו לרגע, ליופיין הקומפוזיטורי המרהיב של היצירות מבלי לחוש מידת אי-נוחות מעצם הנטייה להתמסרות המתענגת. היופי טורד-מנוחה, כשם שחוויית "ערכי ההפקה" ואסוציאציית "האפקטים המיוחדים" של התנגשות המטוסים הממשית במגדלי התאומים ב-11 בספטמבר 2001 עמדו בסתירה בוטה לזוועת האסון ולמימדי החורבן שחוללה ההתנגשות. […]"

פרופ' משה צוקרמן
מתוך מאמרו של פרופ משה צוקרמן, "פיסולי צילומים" בקטלוג התערוכה

פחות קריאה...