מוכרות במיוחד מחברות הסקיצות של ליאונרדו דה וינצ'י, שהיה ידוע כמי שספר כזה משתלשל תמיד מחגורתו. במרוצת השנים ניהלו אמנים רבים מחברות אמן. הם רשמו במחברות בסטודיו או מחוצה לו, במתכונת של יומן מאויר, כפרוטוקול יומי, כאתר של ניסוי וחקירה, או כשלב ביניים בעבודה. על פי רוב, מחברות אמן אינן מוצגות בפני קהל. אם כניסה לסטודיו האמן מאפשרת הצצה אל המרחב הפרטי שבו מתרחש תהליך היצירה, דפדוף במחברות אמן הוא בבחינת חדירה של ממש למרחב זה.
מחברות האמן בתערוכה אינן מציגות סקיצות ליצירות שבדרך; הן משקפות תהליכי עבודה ודיאלוג פנימי. לקראת התערוכה התבקשו האמנים והאמניות לצלם את עצמם מדברים על יחסם למחברת. היא מצטיירת מדבריהם באופנים שונים: מקום לאיסוף רעיונות ובדיקת חומרים, מובלעת של חופש והיעדר מחויבות, מפלט מביקורתיות ומשיפוט, אפשרות לדיאלוג עם הלא-מודע, נייר ספיגה לפליטות פה, מרחב למשחק בין שליטה לחוסר שליטה, ויש הרואים בה אתר של היעלמות והתגלות.

פחות קריאה...