נוי חיימוביץ’ ותמיר ארליך מזמינים אותנו להיכנס לחלל שבו אובייקטים מדברים בשפה של ביתיות וטריטוריה בטוחה, ובה בעת מנציחים ומהדהדים ללא רחם את הסכנה האורבת בחוץ, שהיא ספק ממשית ספק דמיונית. האובייקטים הללו, הפועלים על הרצף בין התכליתי והדקורטיבי ומאגדים בתוכם סגנונות וטרנדים מעשורים שונים, הם הכלאות בין התרפקות נוסטלגית על זכר העבר ופחד מהעתיד לבוא.

שלט האזהרה בכניסה לתערוכה, המכריז "לעולם אין לאבד עשתונות ו…", מבוסס על הוראות להישרדות אזרחית באמצעי "עשה זאת בעצמך" (DIY) במצב של מתקפה גרעינית. הנחיות מעין אלה פורסמו בעשרות חוברות וספרים שהוציאו לאור הרשויות בארצות-הברית בתקופת המלחמה הקרה. הפרסומים הללו – המציעים פתרונות לשינה, טיהור מים רדיואקטיביים, תזונה, בריאות ופנאי בתנאים אפוקליפטים – שימשו את האמנים כמדריך לעבודתם. ההוראה הטוטלית "לעולם אין לאבד עשתונות" כמעט בלתי ניתנת למימוש. היא מתווה את הסתירה שבלב התערוכה, לפיה כל ניסיון של הפרט להפגין שליטה בעת משבר הופך דווקא למפגן של אימה וחרדה – כלומר, למונומנט של המשבר עצמו.

פחות קריאה...