יערי מתערבת ברגעים אוטוביוגרפיים בעבר/הווה/עתיד: תעודת הבגרות שלה; מצית חשקני שרכשה וטיפלה בו; בולים של השירות הבולאי בעיצובה האישי; מראה קטנה ועליה הצהרה
'My art is my hobby – Everything I do is art'; דף השער של "מחכים לגודו", הדף היחיד בספר שאין צורך לקפל אותו כדי לזכור את העמוד; תמונת משפחה אותנטית ואילן יוחסין. בספארי שלה יערי חוגגת ומאדירה את עצמה באמצעות מזכרות ורכישות מחייה. המחווה שלה – הצגת חייה – היא חובקת-כול, אגו-מניאקית ומאנית. מבט נוסף בפריטים מזכיר לנו כי אלו מצויים, למעשה, ברשות כל אחד מאתנו. האנשים המופיעים בעבודה: יורגן קלינסמן, וירג'יניה וולף, יוהאן סבסטיאן באך, יוזף פראונהופר, גוסטב קירכהוף, רוברט בונזן, אבינועם גרנות, ריקי לוי, הלל רומן, איתמר ג'ובני, מריה, ישו, פליצה באואר, איה, משפחת יערי המצומצמת, כל האנשים שיש להם קשר דם עם האמנית, סמואל בקט, ש. אבי-גיל, פרנץ קפקא, קוונטין בל, הצופה ומשאילי העבודות: אורית קובץ', רועי רוזן ועדה נאמן. הצבת הקיר משלבת עבודות קטנות, חפצים מן הנמצא – כולם נלקחו מן העולם ומוצגים על הקיר. יערי כוללת הכול בביוגרפיה שלה – לרבות אמירתו של גליליאו גלילי: 'ואף-על-פי-כן נוע תנוע!', המכילה אף היא בתוכה את נועה.

פחות קריאה...