שיר הלל נוסף לסופים חיצוניים, 2010, מלט, מים, מחולל על-קולי, סגסוגת זכוכית, קערית

תפיסתה המורחבת והמרחיבה (פשוטו כמשמעו) של נינה קאנל את הפיסול כ"תופעה לא מיוצבת, מתמשכת" משתקפת בחקירותיה השקדניות העוסקות באפשרויות ובסגולות הפיסוליות של חומרים סוררים כמו קול, אור, מים, אדים ואלקטרומגנטיות. אמנם כמה מעבודותיה משלבות אלמנט מוזיקלי גלוי, אבל רבות יותר משולבות בקונפיגורציות שבהן עבודות מסוימות מהמהמות או מזמזמות צלילים לחלל התערוכה, אף שלפעמים ברמה הנשמעת אך בקושי. את הצליל המהדהד במיצבים מסוימים משלימות לעתים אחת או יותר מ"עבודות ההתאדות" של קאנל, המפיקות ענני אדים מדליי מים שהותקנו בהם מכונות אדים. העובדה שמכונות האדים הללו פועלות על בסיס תנודות על-קוליות מסבה את תשומת הלב לצדדים המקבילים והחופפים של צורות התנועה המיוחדות לגז, לצליל, למים ולצורות-גל אחרות.