סלבוסקי נולד בדטרויט, עיר תעשיית המכוניות של ארצות-הברית, וגדל בה בשנות פריחתו של המינימליזם ולידתה של האמנות הקונצפטואלית. בנעוריו, נשבה בקסמיה של המוזיקה העממית, ובמיוחד זו של האפרו-אמריקאים – גוספל, רוקנ'רול ועוד. הוא למד ספרות ויוונית עתיקה, ובהמשך ציור, במנהטן ובברוקלין, שם פגש את נעמי בריקמן, ציירת ישראלית צעירה שתהיה זוגתו לחיים. הוא עלה לישראל ב-1978 והתיישב בירושלים. שם התחדדה אצלו ההכרה במשמעות של היותו יהודי, מעצם המודעות לנוכחות הכפולה של עברו "שם" מול הווייתו "כאן". לימים, ניכרה דואליות זו בעבודתו כאמן. את דטרויט "שלו" ינצור סלבוסקי בליבו כל ימיו, ואת געגועיו אליה יביע באמנותו ברמזים גלויים ועקיפים – וגם במישרין, כמוזיקאי הרווי בכל מאודו ב"אז ושם".

למעשה, מאז עמד סלבוסקי הנער על דעתו הוא נמשך למוזיקה. אולם שני ניתוחים אכזריים שבוצעו בגופו ניפצו תקוות ואשליות, בהותירם אותו האחד ללא כתף וזרוע והשני ללא אחד ממיתרי קולו. ואולם, בהמשך דרכו השכיל לפתח פעילות ענפה כזמר של שירי גוספל, במיוחד במסגרת "שלישיית רואים עולם" שהקים יחד עם חבריו, אף הם אמנים-מוזיקאים, אבי סבח – שתערוכתו מוצגת במקביל במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית – וגבי קריכלי.

התערוכה מבקשת להציג, בצמצום, את שלושת תחומי עיסוקו של סלבוסקי בתקופה שלאחר תערוכתו רחבת היריעה – היחידה בהיקפה בחייו – במוזיאון תל-אביב לאמנות, ב-1997 (אוצר: משה ניניו). בפרק הזמן של כעשרים השנה שחלפו מאז ועד מותו, התפתח הציור שלו בהדרגה: הגיאומטריה האי-רגולרית של פני השטח הייתה לצורה חופשית, וזו בתורה נהפכה לצורה בעלת נפח – שעיצובה כמבנה מופשט, המכיל חלל פנימי, מעלה את השאלה האם מדובר בציור מפוסל או בפיסול מצויר.

אך התמורות המעניינות ביותר שחלו בעבודתו של סלבוסקי קשורות בשיטות שפיתח לעשייתה. נמנה בקצרה את עיקרן: ראשונה בהן היא הנוהג להסתפק בצבעים המונחים על הפלטה, ופיזורם במגע מכחול – שהוא כינה "ג'סטה" – על גבי המשטח שלפניו, ולעיתים על יותר מאשר משטח יחיד. שיטה שנייה היא תנועת המכחול על פני המשטח במבנים שהתווייתם נקבעת מראש, ולעיתים גם קצב עשייתם (למשל, פס אחד מדי יום). שיטה אחרת, והפעם במישור הקונצפטואלי, מצויה בקביעה שחשיבות העבודה נגזרת מעיקרון של התחלה והמשך לעבר סיום משוער, שאינו נקבע לרוב בחתימה או בתאריך, אלא בשעה שהעבודה מועברת מהסדנה. ואפשר גם לראות כשיטה גם את הנוהג של האמן לאסוף בשיטוטיו פריטים נטושים, משברי רהיטים ועד פרחים יבשים, ולכנסם בסדנתו לשם שימוש פוטנציאלי בעבודתו.

ולסיום, נקודה שראוי לציין: את העבודה הנפחית והחלל הנסתר-מעין שבבטנה יצר סלבוסקי באמצעות איגודם של פריטים שונים לכלל פיגום מהודק. פיגום זה מאכלס את החלל במבנה פיסולי, בעודו מזמין את האמן להיצמד במלוא הכוח לא רק לחזית העבודה אלא גם לגבה, כדי לעצב את פני הטופוגרפיה שלה ולהכשירה כתשתית לציור, שמעתה ישוחרר ללא שוב מתלותו במשטח האחיד.

פחות קריאה...