סלבוסקי מספר על תחילת העבודה: "בעקבות חוויה משותפת עם בני במדורת ל"ג בעומר כיתתית, ראיתי את השפעתה של האש על מגוון חומרים שנזרקו אליה כולל בקבוקי זכוכית. מאז למדתי בעצמי תוך כדי התנסות עם זכוכים וחומרים אחרים את דרך הטיפול המיוחד באש. אני מכין את האש המתאימה מוסיף את החומרים ועושה מניפולציות הגורמות לצורתיות המיוחדת, אני חוזר על התהליך כמה פעמים עד שאני מרגיש שהגעתי לתוצאה טובה. חלק מתהליך היצירה ממשיך מאוחר יותר כשאני מוסיף צבע או אלמנטים נוספים לעבודות וכך הפסל עובר כמה שלבים ותהליכים שונים עד שהוא מגיע אל התוצאה הסופית".

באופן בסיסי סלבוסקי מתייחס לאמנות שלו כאל חפצים ואובייקטים שאנשים יוכלו לחיות איתם. הוא מתייחס אל הקישוט הבורגני מסורתי: כלי החרסינה בויטרינה, וואזה על שולחן הקפה וסובנירים על מזנון. לדברי סלבוסקי: "אני מחפש משהו שבזוית העין ניראה כמו פיגורה מחרסינה שמוצבת בסלון, ואני רואה זאת כדרך להתגנב לבתים של אנשים רגילים… לאמנות אשר תלויה על קיר או מונחת במקום יפה בבית, יש תהליך של קירבה וידידות עם הבית והיושבים בו, אשר בניגוד לחפץ קישוט בורגני היא פורצת את המחסום הפסיבי של גולם קישוטי." דגמי החרסינה, מסורת ה-”Center Piece” על שולחן האורחים ושאר האובייקטים המקובלים בבתי הבורגנים מבטאים לא פעם אובייקט גדוש, המורכב קישוטים ודגמים אשר כמו הפסלים של סלבוסקי יוצרים יצירה ברוקית עשירה. סלבוסקי רותם את גודש הצורות, את הצבעוניות ומורכבות הצורה של הפסלים לאיחוד שבין יצירה אינטימית ודרמטית.

פחות קריאה...