סביב עבודות המרטירים של רוזן רקם פרופסור רוברטו מריה דאינוטו נרטיב המקנה להן זיקה אוטוביוגרפית מובהקת. לפי מאמרו דיוקן האמן כמרטיר עיוור, אחת הסיבות לעניין שמגלה האמן בנושא המרטירים קשורה לכך שלכאורה בשנת 1990 סבל רוזן באופן זמני ממחלת הפרולקטינומה אשר גרמה לו בין היתר לגדל שדיים נשיות והביאה אותו למצב של עיוורון כמעט מוחלט. בעת אשפוזו בבית החולים לטיפול במחלה זו, נחשף רוזן לסיפור הקדושה לוסי, ולאחריו לסיפורי מרטירים נוספים. לוסי, שהסמל המאפיין אותה הוא דימוי של שתי עיניים מונחות על צלחת, הייתה בתולה יפהפייה שצוותה על ידי הרשויות הפגאניות לאבד את בתוליה בבית בושת בשל סירובה להיענות למחזר. לוסי אמנם ניצלה בדרך נס מאותו גורל נורא, אך עמידתה באמונתה הובילה אותה למסכת עינויים וסבל עד שנאלצה לקרוע את שתי עיניה מחוריהן ולבסוף לשלם על אדיקותה גם בחייה.
בדומה לנרטיבים אשר ניבנו סביב אובייקטים אזוטריים בחדרי פלאות, כך זכו גם המרטירים של רוזן, באמצעות מאמרו של פרופסור דאינוטו, לסיפור רקע שהעשיר את חווית הצפייה בהם והוסיף לה רבדים נוספים.
גם בלי הנרטיב של דאינוטו, ברור שסדרת ציורים זו קשורה לעיסוקו של האמן בזהותו העצמית, ואפשר לדמות אותה למסיבת תחפושות, בהשתתפותם של רוזן וחבריו, כולל המורה שלו לשעבר (בדמות המרטיר קסיוס).
במהלך ההיסטוריה של האמנות המערבית ציירים שונים – החל בארטמיסיה ג'נטילסקי (Gentileschi) וכלה בפול גוגן (Gaugin) ובאגון שילה (Schiele) – ציירו את עצמם בדמות קדושים גיבורים, מרדנים, סובלים או מבודדים.
הדימוי העצמי של רוזן כמרטיר מקבל ביטוי גם באמצעות המסגרת המיוחדת שנבחרה לכל הציורים בסדרה. מסגרת דמוית שקד מסוג זה נקראת מנדורלה (mandorla), כשמו האיטלקי של פרי זה. מסגרות כאלו שימשו במסורת הציור הנוצרי למסגר דימויים של הבתולה הקדושה או של ישו. בסדרת הציורים של רוזן, אפשר אולי לראותן כרמז למראה המשקפת את זהותו של האמן המתבונן בה.
הבחירה של אמן ישראלי לבחון את זהותו האישית, המינית והדתית באמצעות דיאלוג עם מסורת אירופית ונוצרית אינה מובנת מאליה. רוזן משלב בעבודותיו מוטיבים איקונוגרפיים נוצריים ומשתמש במגוון אקלקטי של מקורות השראה: כתבי יד מאוירים מימי הביניים, ציורים של גדולי הציירים הקלאסים ותצלומים מן המאה ה־19. רוזן מעבד תמות דתיות ואמנותיות מוכרות, ומשלב בהם אזכורים לנושאים אוטוביוגרפיים ועכשוויים. באופן זה הוא הופך את ההיסטוריה לכוח אקטיבי ודינמי הטעון במשמעויות חדשות.
פחות קריאה...
