על הציר שבין בדיה ומציאות, מעלה העבודה אין יותר ממתקים בשבילך שאלות על אודות הדמיון האנושי והמנגנונים הפסיכולוגיים הכרוכים בו. העבודה מנכיחה שני מצבים מנוגדים – אפנטזיה והיפר־פנטזיה. אפנטזיה היא תגלית חדשה יחסית בחקר הקוגניציה: מצב מולד או שנגרם מטראומה, המתבטא בהיעדר יכולת לדמיין באופן חזותי, גם דברים מוכרים שנראו לא מכבר. היפר־פנטזיה היא מצב שבו הדמיון עשיר וחי וכל החושים פועלים יחד ובבת אחת באינטנסיביות, שיכולה לגרום במקרים קיצוניים לחוסר יכולת להבחין בין בדיון למציאות, לעורר פסיכוזות ולהסב סבל וכאב.

הדמות המרכזית בעבודה מבוססת על המקרה של MX – האדם הראשון שאובחן כלוקה באפנטזיה. במתח שבין שני מצבי הקיצון, הוא יוצא למסע פסיכדלי, וחווה היפוך תודעתי: ממצב של חוסר יכולת מוחלט לדמיין ועד לדמיון־על, פרוע וחסר מעצורים, המתגלם בהופעתן של "בובות רקדן" מתנפחות. הוא נשאב לחזיונות תעתועים והופך קורבן לדמיון שלו עצמו. הוא מחולל בתוך מופע של סאונד, צבע ותנועה, בין פנטזיה סוחפת להזיה טורדת ואלימה, מסתחרר ומוקסם מהמראות שהוא מגלה בתוכו.

המיצב מעלה שאלות בנוגע לכוחו של הדמיון ולהשפעותיו על תפיסת המציאות של הפרט. בה בעת, הוא תוהה גם על מקומו במעשה האמנות, המתגלה לא פעם בפנטזיות אפלות ביותר.

פחות קריאה...