על פי תאוריות פנומנולוגיות (חקר התופעות) יסוד הקסם של חומר נובע מהנטייה האנושית להזדהות עם החומר הארכיטפי: אויר, אש, מים ואדמה. הדמיון האנושי מוצא בחומר ובאופן תנועתו הדים לקיומו הראשוני ולסמלים לא מילוליים הנמצאים על סף החשיבה הרציונלית. מגבול המודע אנו מוצאים עניין במסלול טיפת גשם על חלון, באש מפצפצת ומשם גם נובע כוחה המהפנט של תהום.
אולם התקשורת המקוונת משנה את מעמדו של החומר. על פי פול ויריליו (תאורטיקן הממשיך את דרכו של וולטר בנימין) המרחב הפיסי, המרחק הגיאוגרפי, הבידול בין האובייקט לסובייקט, קורסים כולם מול היכולת להעביר אינפורמציה במהירות האור ללא תלות במקומו של המקבל והשולח. החידוש נובע מן היכולת להשפיע על מציאות חומרית מרוחקת באמצעים דיגיטליים ובזמן אמת. (לדוגמא: ניתוח בו המנתח נמצא במקום אחד והמנותח במקום אחר)

במסגרת ההכנות לפרוייקט e.mia.me' הכרתי את הפרופלוייד ואת תכונותיו המיוחדות. היכולת להשפיע על חומר פיזי באמצעים מגנטיים העלתה את האפשרות לבנות מיצב אינטראקטיבי שיאפשר למבקרים בו להשפיע בגופם על חומר פיזי. ב-e.mia.me' ישמש הנוזל המגנטי כמדיום. ההשפעה תחווה באופן בלתי ישיר דרך הקרנת וידאו המכוונת למרכז במה מורמת עליה יעמדו המבקרים. דוושות הממוקמות על הבמה יאפשרו למבקרים לשלוט בתנועת הנוזל. איך נחווית השליטה בדימוי המדווח, בעולם שבו הראייה משודרגת באמצעים טכניים? איך מתבטאת נוכחותו של האחר בתוך עולם שכזה? האם היכולת לשתף פעולה, להשפיע ולהיות מושפע באופן פיזי ומיידי הופכת את הדימוי לתקף? שאלות אלה ואחרות ייבדקו בפרוייקט ההמשך לתהום.

פחות קריאה...