העבודה ממוקמת במרכז המוזיאון, בחצר שהיא תוצר של הגדלת המוזיאון בשנת 2000. הרחבה זו שינתה את אופיו של המוזיאון: ממוזיאון שפועל מתוך בית יד לבנים העירוני למוזיאון לאמנות עכשווית בעל תוקף נפרד (המסומן על ידי הפרדת הכניסות). החצר הפנימית התהוותה במפגש בין שני האגפים, הישן והחדש ומשמרת את האופי האדריכלי של המבנה החיצוני – קירות בטון חשוף, נוקשים לכאורה כקירות מבצר, משולבים בצורות עגולות וגובה לא מאיים ה"מרככים" אותו, מייצרים בו צניעות וקנה מידה אנושי ולא מונומנטלי.
עבודתו של קציר מתייחסת במודע להיסטוריה והאדריכלות של המקום ולפונקציות הדיסונאנטיות המתקיימות בו. הבחירה בדימוי של יד מתייחסת ל"יד לבנים" ואילו הפעולה של היד האחת על היד השניה המסמנת בתוכה קו חיים מאפשר מרווח של מחשבה על העתיד מתוך הכאן והעכשיו. גם בטכניקה בה השתמש האמן נשמרת דואליות – חריטה בתוך הרצפה ומילוייה בבטון כאקט בלתי הפיך ומצד שני זרימה קווית כמו ביד קלה שנדמית במבט מלמעלה כרישום עיפרון עדין.

פחות קריאה...