קולקטיב שטו דלאט

קולקטיב שטו דלאט (ברוסית: "מה אפשר לעשות") נוסד ב־ 2003 על־ידי קבוצת אמנים, מבקרים, פילוסופים וכותבים מהערים סנט־פטרסבורג, מוסקבה וניז'ני־נובגורוד במטרה לשלב תיאוריה פוליטית ואקטיביזם באמנות, והוא פועל לפוליטיזציה ביקורתית של מידע. חבריו מרבים לעבוד עם זִמרה, תוך התייחסות

מרקו גודוי

עבודתו של מרקו גודוי ( Godoy ), תביעת תהודה (2012), מהווה מעבר מן המקומי לגלובלי ומעין אקספוזיציה שנייה לתערוכה. נראית בה מקהלת "סולפוניקה", שנוסדה במהלך מחאת 15-M במדריד ושרה בהפגנות. גודוי התיק את המקהלה מן המרחב הציבורי אל אולם תיאטרון ריק והציב אותה בעמדה המסורתית של

ניר עברון ועומר קריגר

המלים בחזרה על מחזה החזיונות, שם מיצב הווידיאו של ניר עברון ועומר קריגר ( 2014 ), פותחות שיר מאת אנדד אלדן (נ. 1924 ), חבר קיבוץ בארי שעל גבול רצועת עזה. אלדן – "משורר הקיבוץ" שכתב מלים לטקסי חג קיבוציים – הוא גם משורר לירי מוּכּר שפרסם ספרים רבים. שיריו מתאפיינים בסגנון

אלי שמיר

התערוכה "שירת המקהלה" מורכבת כולה מעבודות וידיאו ופרפורמנס, אך היא נפתחת בציור בודד, שיר ערש לעמק (2008 ) של אלי שמיר. בציור נראות חמש נשים צעירות השרות במקהלה בעומדן בנוף חקלאי חרוש, וגבר יושב ומנגן באקורדיון לצדן. דורון לוריא מזהה בו, ובפולמוס הציור הארצישראלי ככלל, מתח "העולה

לאוּנורה סאליהו

עבודותיה של לאוּנורה סאליהו עוסקות בשאלות של פיסול, כגון היחס בין נפח והחלל סביבו, או בין פסל וכןַּ. היא מתרגמת אלמנטים עשויים ביד למערכות מודולריות סדרתיות, המשמשות אותה לבניית אובייקטים בעלי נפח שמתייחסים לתחומי האדריכלות, הריהוט והעיצוב. לעתים תכופות, האופן שבו סאליהו מפתחת

אלכס ויסל

אלכס ויסל פועל בתוככי סצינת האמנות המקומית בריינלנד, גרמניה. הוא פעל כיזם במספר פרויקטים של אמנות, בהם הזמין אמנים ואת הקהל הרחב ליטול חלק ביצירת תרחישים קהילתיים בבימוי עצמי. כפעולה של הכנסת אורחים, הזמין ויסל את יוכן ובר להתגורר עמו ב־ 2013 בעת שהות־האמן שלו בתל־אביב. שניים גרו

גיל יפמן

גיל יפמן קורא תיגר על מושגים טעונים, פוליטיים ומגדריים, באמצעות מגוון טכניקות, בהן סריגה, אריגה, פיסול, ציור, הדפס, וידיאו ומיצג. העבודות בתערוכה מתבססות על תצלומי קברים המוניים במחנות הריכוז וההשמדה הנאציים. במהלך שהותו בדיסלדורף צייר יפמן אלמנטים מתוך הדימויים הללו על גבי

מעבר זמני

בעשור האחרון היו תוכניות שהות־אמן לתופעה רווחת יותר ויותר. תוכניות ייעודיות רבות לאמנים ולאוצרים זמינות בכל רחבי העולם. למשך תקופה קצובה, קצרה או ארוכה, הם עוזבים את הקרקע המוכרת להם ושוהים בארץ זרה. תוכניות השהות מציעות מצב כפול־פנים, שעשוי להיות פורה להפליא: התרחקות, התנתקות

The Gift

אנתרופולוגים קלאסיים, בהם מרסל מוס, חקרו את נושא המַתנה כתופעה אסתטית, דתית, כלכלית ופוליטית מרכזית בחליפין בין קבוצות – תופעה שתכליתה לא רק להגדיל את העושר החומרי והרוחני ולתקף בריתות, אלא, בראש ובראשונה, לחזק את הסולידריות החברתית. בתערוכה הנוכחית מוצגים ארבעה אמנים

גדעון רובין

סימני השהייה הזמנית במקום אחר וזר מהותיים לעבודתו של גדעון רובין, שהביוגרפיה שלו עמוסה במעברים בין מקומות ובחיבורים בין תרבויות: הוא נולד וגדל בישראל, למד בניו־יורק ובלונדון, וכיום חי באנגליה עם רעייתו סיליה, ילידת סין. תערוכת היחיד של רובין מציגה שתי סדרות רחבות היקף שצוירו

2015