האמנים מציגים פרויקטים חדשים, שנוצרו במיוחד לתערוכה זו בהשפעת תוכנית השהות. אולי לא מפתיע שרבות מהעבודות עוסקות בנושאים הקשורים לחוויית השהות הזמנית עצמה, כגון תיירות גלובלית, דיאלוג בין־תרבותי, או זרות. ההצבות והמופעים של אנג׳לה פטה בוחנים – באמצעות עירוב סגנונות והתייחסויות להיסטוריה של האמנות – הן את עמדת האמן בעולם והן תחושת קיום אוניברסלית של נדידה על צירי המרחב והזמן.
עבודתו של ניר הראל מתמקדת, בין השאר, בחוויית השוטטות ובמפגשים מקריים. לאונורה סאליהו וברק רביץ חוקרים את החומרים החדשים שפגשו בעת שהות־האמן שלהם. התצוגה של כריסטוף קנכט משלבת בין "חדרי הפלאות" מימים עברו לבין סלון מודרני, וכוללת עבודות מאוסף מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית לצד אובייקטים בהשפעת מקורות מהמזרח ומהמערב. אלכס ויסל מתעד בדרכים שונות את מסעו מאירופה לישראל בבית הנייד שיצר יחד עם יוכן ובר. רפרם חדד מייצר, באמצעות ריחות וטעמים, תחושת בית בסביבה מקרוב לתרבות אחרת. זרה. עלמה יצחקי מתבוננת בדימויי המקום ובמקביל מתמודדת עם האופן שבו נראים דימויי מולדתה מרחוק, בארץ אחרת ועל גבי מסך הטלוויזיה. עבודתו של ינס פחו מתייחסת למתח בין אמונה אינסופית ממנה. עבור אמנים אחרים, שהות־האמן שמשה כזרז להתמודדות עם ההיסטוריה של המקום. אורי גרשוני וגיל יפמן בוחנים את מקום מגוריהם הזמני לאור ההיסטוריה הטעונה. סבסטיאן מחייה מתייחס ביכולתנו להתאים את סביבתנו לצרכינו לבין תחושת הדרה נוראית לבעייתיות המושג "העיר הלבנה" בהסתובבו ברחובות יפו כשגופו צבוע לבן.
התערוכה משקפת דיאלוג תרבותי פורה, בשנה בה אנו מציינים חמישים שנה ליחסים הדיפלומטיים בין ישראל וגרמניה.
ב־2016 היא תוצג גם בחלל התצוגה קונסט אים טונל (KIT) בדיסלדורף, גרמניה.

פחות קריאה...