בתערוכה מוצגים תצריבים, קולאז'ים, תחריטים, ספרים זזים, חורי הצצה (peep show), צלליות, סרטים, עבודות אנימציה ועבודות וידאו חדשות. קו רישומי, רוטט או רוקד יוצא מתוך היצירות לחלל ובחזרה, ומחבר בין החללים והעבודות. הקו ש"קם לתחייה" עוקב אחר תנועת היד הרושמת כמעשה קוסמות. התערוכה מטשטשת את ההפרדה בין הגוף האנושי לחפצים, בין אובייקטים למי שעושה בהם שימוש, בין פעולות חיות (live action) לאנימציה, ומציעה להתבונן בפעולה הידנית של יצירת דימויים נעים כנושא, כצורה וכתפיסת עולם. עבודות היסטוריות מוצגות בתוך סביבות תיאטרליות במטרה להקרין את המרחב של הקולנוע המוקדם אל מחוץ לעצמו – כמו החלל המכוסה של המוח, של התפיסה: ראייה שעוברת דרך חורים.

כותרת התערוכה, "על קולו של חוד", מהפכת את מבנה הפתגם "על חודו של קול" ומבקשת להעניק לחפצים חיים אינדיווידואליים וקול. בסרטי החדש אני, עיפרון נראה עיפרון הפועל מעצמו, כמריונטה, ומגלם מחוות של יד בלתי נראית. העיפרון הוא חפץ בסיסי שאליו מתוודעים בגיל צעיר, והוא מאפשר ביטוי בכתב ויצירת סימנים בעולם. בתקופה של היעלמות מהירה של כתב היד, תערוכה זו מבקשת להנכיח יצירות שנוצרות באמצעים ידניים, המצאות ייחודיות ועבודות הנולדות מחלומות.

צילומי הצבה: דניאל חנוך

פחות קריאה...