התצלומים מסמנים את השינויים העוברים על מבנה הגרעין המשפחתי. בכל סדרה נצברים אירועי החיים, טרגדיות וטראומות הנרשמות בגוף, ואלו הופכות מושא תשוקה לצילום. בסידור התצלומים נבנית דמות נעדרת הנגרעת מן התמונות, אך נוכחת באמצעות המקום החסר. מסדר הזיהוי שמעמידה בלייר, מעיד על שינויי הזמן – "דרך הרגליים" מצטלמת ביוגרפיה משפחתית.

העיסוק האובססיבי בצורת אצבעות כפות הרגליים הוא נושא ועניין משותף לבני משפחתה, מעין בדיחה פרטית שבשמה כינסה בלייר את משפחתה לצילום בשנת 1997. כשנולד בנה, האיבר הראשון שבחנה בלייר בקפידה היה אצבעות כפות רגליו. היא מספרת: "כשהניחו את בני על הבטן ה'רכה' ה'ריקה' שלי, התשוקה הייתה להתבונן בכפות רגליו, בצורת אצבעותיו, לבחון את תוצר 'ההכלאה' הגנטית החדשה שלנו".

בחורף 2002, כשהשתנה המבנה המשפחתי, שוב כינסה בלייר את המשפחה בהרכב החדש לצילום. מאז היא מחויבת: "גוף העבודה כמו רודף בהמתנה. הוא שם תמיד מחכה, יודע משהו לפניי, ולא מגלה". כך נרשם האירוע הבא על סרט הצילום, כך הוא נרשם בגוף, כך תמשיך הסדרה להצטלם.

פחות קריאה...